יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון

צדקת קריאון לֹא הֶחָרוּב לֹא אַמַּת  הַמַּיִם לֹא כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ לֹא בַּת-קוֹל הוֹכִיחוּ אֶת צִדְקַת קְרֵיאוֹן

  לְעִקָּרוֹן  הֶחָזוּתִיּוֹת הֵפְנֵתִּי עֹרֶף הַיֹּפִי הֲרֵי מָצוּי בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן פִּצְעֵי זֵעָה אֲדַמְדַּמִּים טָווּ עַל יְרֵכַי רֶשֶׁת וּבְעֹמֶק חֲלָצַי נִשְׁמָע גִּרְגּוּר רָפֶה בַּסְּבַךְ שֶׁל תֵּל אָבִיב עִם מַאצְ'טַה מְכֻדֶּנֶת פִּלַּסְתִּי אֶת דַּרְכִּי בְּמַעֲבֵה זִכְרוֹנוֹתַי כָּאן עַל הַסַּפְסָל אֶת זוֹ אֲשֶׁר אָהַבְתִּי הוֹתַרְתִּי אֲסוּרָה לִי לְעוֹלָם בְּמִגְרַשׁ הַכַּדּוּרְסַל הַסָּמוּךְ לְבֵית הַסֵּפֶר לֹא דּוֹלְקִים אוֹרוֹת וּנְעָרִים וִילָדִים לֹא מַקְפִּיצִים בַּקֶּשֶׁת אֶת הַכַּדּוּר ...

  הוא רצח אותו. גילגל את גופו בשמיכה והניח בתא המטען.  נסע לחולות בלי רון בלב ועם את ביד, חפר בור עמוק והניח אותו מקופל, הראש בין הברכיים וכיסה בעפר.  אחר כך נסע לביתו והתיישב לראות חדשות.   

    בדרך. באחת מסימטאות הכרמל. ליד "גן שמואל" הוא "גן מכבי האש". תקוע, כמה מכוניות אחרי משאית זבל ירוקה. מרחוק העין קולטת. אשה עומדת ליד המדרכה. תחתיה עמוד כרסתני שהציבה העירייה כנגד מחפשי החניה המהירה ועל אותו עמוד – פעוט. שנה וחצי, שנתיים. כולו מתוקתק כבר בבגדי מבוגרים. נעליים עור חומות עם שרוכים, חולצת כפתורים, מעיל מדוגם (כך אומרים – ...

קאיוס וקאיה                                               "באשר אתה קאיוס' שם גם אני, קאיה"                                                                     הנריק סנקביץ' – קוו ואדיס נֵלֵךְ קַאיוֹס נֵצֵא לְדֶרֶךְ שֵׁם קָאיַה מְחַכָּה  שֶׁיַּחַד נָשַׁב עַל עוֹר הַחַיָּה מוּל הָאֵשׁ אֵין אֱלֹהִים קַאיוֹס יֵשׁ בַּיִת וְאֵשׁ בּוֹעֶרֶת לְחַמֵּם אֶת הַגּוּף אֵין אֱלֹהִים קַאיוֹס יֵשׁ קָאיַה זְהֻבַּת שֵׂעָר קְלוּעַת פְּרָחִים מְרַאֲשׁוֹתֶיךָ וְאַתָּה יָדַעְתָּ קַאיוֹס כִּי בַּאֲשֶׁר אַתָּה שָׁם  מְקוֹם מְנוּחָתִי

  חזרה מטיול של שחרית עם הכלבה. בשטח אדמה שנותר פנוי הודות למאבקי הטאבו בין הכנסיה היוונית אורתודוקסית לעירייה.  בוקר שאחרי הגשם.  חזרה מפלא הפלאים, ממרבד הנבטים הרכים – רכים שמכסה את פני השטח, משלושה זוגות חודים של כרכומים, ורודים עדיין, שהבקיעו את הקרום הדק, מעשרות זוגות של שבלולים דבוקים זה לבטנו של זה, זוקרים את משושיהם לרקיע.  יום חדש ...

* לְהַקְפִּיץ אֶת הַשָּׁמַיִם לִדְקֹר אוֹתָם בִּמְאוֹת מְקוֹמוֹת לְנַקֵּב לְהַרְחִיב לִגְדֹּל לְהַכְנִיס לְתוֹכָם לַהַבְיוֹר לִשְׂרֹף אֶת הַלְּמַעְלָה עַד שֶׁיִּבְעַר עַד שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם הַחוּצָה יִצְנַח יִפֹּל יִתְגַּלְגֵּל בַּחוֹל לָגֶשֶׁת אֵלָיו לְהָנִיחַ עַל כְּתֵפוֹ כַּף יָד מְנַחֶמֶת

תמימות עוד לא נולד הבן זונה שיעצור את הזמן אמרנו בצבא והתכוונו ליום השחרור

כמיהת סתיו פֶּלֶא-סְתָו דּוֹחֵה פֶּלֶא-חֹרֶף אַף כִּי פֶּלֶא-חֹרֶף כְּבָר מְקַנֵּן בִּפְקָעוֹת, בֶּעָסִיס שֶׁל נֶבֶט בָּנַּרְקִיסִים הפּוֹרְחִים בָּצֵל הָאִם נֶחְלַשׁ לוֹ פֶּלֶא-חֹרֶף  הָאִם  כּוֹחוֹ שׁוּב לֹא בְּמָתְנָיו אוֹ שֶׁמָּא נָדַד צָפוֹנָה חָזָק, מְחַפֵּשׂ מֶרְחַב פֶּלֶא-סְתָו אִמָּהִי דַּיּוֹ  הָאֲדָמָה יַמְשִׁיךְ לְחַמֵּם עוֹד מְעַט, חַרְבּוֹ  בְּיָדוֹ פֶּרֶא-חֹרֶף יִשְׁעַט וְיַכֶּה פֶּלֶא-סְתָו אָז יִסּוֹג הַמְחִילָתַה וְיָגִיף חַלּוֹן וְאֶשְׁנָב כֹּה לְחַי פֶּלֶא-חֹרֶף, הוֹ אַחָא הֵן חַזָּרְתַּ וְשָׁבְתַּ  אֵלַי

ה' מִי שָם פֶּה לָאָדָם וּבְתוֹךְ הַפֶּה מִי נָטַע לָשׁוֹן וּמִי אִלֵּף אוֹתָהּ בֵּינָהּ לְהִתְלַעֲלֵעַ אָנֶה וָאָנָה מִי שָם אַף מִי אֹזֶן מִי גָּרוֹן מֵי הִזְקִיף מִי הִתְקִיף מִי הִפִּיל עַל גָּחוֹן מִי גָּדַע לוֹ רֶגֶל מִי נָתַן לוֹ יַד מִי מִתְבּוֹנֵן מֵהַצַּד