כמיהת סתיו (שיר לירי לסובלים מהחום)

כמיהת סתיו

פֶּלֶא-סְתָו דּוֹחֵה פֶּלֶא-חֹרֶף
אַף כִּי פֶּלֶא-חֹרֶף כְּבָר מְקַנֵּן
בִּפְקָעוֹת, בֶּעָסִיס שֶׁל נֶבֶט
בָּנַּרְקִיסִים הפּוֹרְחִים בָּצֵל

הָאִם נֶחְלַשׁ לוֹ פֶּלֶא-חֹרֶף 
הָאִם  כּוֹחוֹ שׁוּב לֹא בְּמָתְנָיו
אוֹ שֶׁמָּא נָדַד צָפוֹנָה
חָזָק, מְחַפֵּשׂ מֶרְחַב

פֶּלֶא-סְתָו אִמָּהִי דַּיּוֹ 
הָאֲדָמָה יַמְשִׁיךְ לְחַמֵּם
עוֹד מְעַט, חַרְבּוֹ  בְּיָדוֹ
פֶּרֶא-חֹרֶף יִשְׁעַט וְיַכֶּה

פֶּלֶא-סְתָו אָז יִסּוֹג הַמְחִילָתַה
וְיָגִיף חַלּוֹן וְאֶשְׁנָב
כֹּה לְחַי פֶּלֶא-חֹרֶף, הוֹ אַחָא
הֵן חַזָּרְתַּ וְשָׁבְתַּ  אֵלַי