יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
הוא רצח אותו. גילגל את גופו בשמיכה והניח בתא המטען.
נסע לחולות בלי רון בלב ועם את ביד, חפר בור עמוק והניח אותו מקופל, הראש בין הברכיים וכיסה בעפר.
אחר כך נסע לביתו והתיישב לראות חדשות.
יהונדב פרלמן
הוא רצח אותו. גילגל את גופו בשמיכה והניח בתא המטען.
נסע לחולות בלי רון בלב ועם את ביד, חפר בור עמוק והניח אותו מקופל, הראש בין הברכיים וכיסה בעפר.
אחר כך נסע לביתו והתיישב לראות חדשות.
"בלי רון בלב ועם את ביד"- שורה המזמינה קריאות שונות
פעם חפרו גומות לשתול עצים
והיום – אנשים ,פשוט מוחקים אותם מהלב(בלי רון בלב)
כמה נורא!!!
אם לקרא את האטיוד ולהתיחס לתכנו האקטואלי, אי אפשר שלא להזכיר את אחד הרוצחים 'חביבי השם' מהעת האחרונה, רוני רון.
הייתי אומר "הזוי", אבל זה נשמע כמו תיאור פּלסְטִי רגיל מאיזו מהדורת חדשות. הגילגול והקיפול מושכים תשומת לב והם פתח לאמירה עמוקה יותר, לו תרצה.
ולאהוד, במקרה החדשותי דנן, צ"ל "רון בלב ומזוודה ביד". אני עדיין תוהה לפעמים ביני לביני למה מזוודה. מה – הוא תכנן להגיע עם זה לנתב"ג. וגם אם כן – מה היה עונה על שאלות הבידוק הבטחוני (נניח: "ארזת לבד"?)