אני רוצה להכיר לכם את אבא שלי, אהבת חיי הגדולה. חוץ מזה שהוא אהב אותי כל כך, ואני אהבתי אותו בחזרה עד בלי די, הוא היה באמת איש מיוחד. יוצא דופן, רב מעללים, וסתירות קצת משונות באופיו.      אבי היה "סלף מייד מן" אמיתי. מילדות קשה בשכונת נחלת ציון בירושלים, בה פירנס כבר מגיל 13 את אימו ושני ...

   כבר לפני הרבה שנים הבנתי שמה שאכלנו, איך שאכלנו ואיך שהאכילו אותנו בילדות, משפיע נואשות על דפוסי האכילה שלנו בבגרות. רק לחשוב על כמות הילדים שנאלצו לדחוס לפה אוכל מגעיל שאימא שלא אוהבת לבשל בישלה עבורם (הימים שלפני האוכל המוכן, כמובן), ותבינו כמה "פגועי אוכל" חיים בינינו.   זיכרון אוכל חמור אחד: אני, אולי בת 6 או 7, אחותי שולמית ...

    אומי התחילה עם זיכרון מתוק ושברירי משנות השבעים, כילדה יהודיה מבית דרום אפריקני אמיד. רונית ההורסת המשיכה עם סאטירה חברתית על הדיפים וכדורי הגבינה שהיו "הבון טון" של האירוח בסגנון בופה בשנות השבעים בסלונים הישראליים. ואני מוסיפה את שלי. מה יש? שניזכר קצת כמה היה אז מגוחך, פאתט, תמים, קרתני, אבל אולי גם קצת מתוק? או שזו סתם ...

    כבר קרוב לשנה שאנחנו מחכים לוועדת משרד הבריאות, שתכריע אם אחותי הסכיזופרנית זכאית לסל שיקום. סל השיקום הנ"ל, שנשמע כמו אחלה שיקום, היה אמור לספק לה מגורים הולמים עם אנשים כמותה, או לחילופין חונך שיעזור לה בתפקוד היומיומי, ועוד דברים מצוינים אחרים.     כל הגורמים, שירותי הרווחה והנפש, אמרו לנו שבטוח שהיא תקבל, כי היא עומדת בכל הקריטריונים. ...

   לאליענה, באהבה תמיד הייתי אם. יש בי משהו אימהי, לילדים ולבעלי חיים. בגיל 11 הייתי אם לראשונה, לבת אחותי שאמה לא יכלה לטפל בה. אחר כך ליוויתי בהרבה אהבה את ילדיו של אחי. אני אימהית מטבעי, כנראה. אולי ירשתי את אהבתו הרבה של אבי לילדים.       ובכל זאת החלטתי לא להביא ילדים בעצמי. החלטה מודעת, שלמה, מלאה. אין ...

  לוורד הם שמונים אחוז מהעור שלנו, צבע השיער, השומנים, הגנים, הרגשות, ההתנהגויות המעצבנות, הכשרון, חוסר היכולת ללכת לישון, הקלות שבה אנחנו לוקחים או לא לוקחים את החיים, העצבים, המחלות, התזונה, המבנה, העובדה שאנחנו אוהבים את מי שאנחנו אוהבים ושונאים את מי ששונאים, וכמו שהיינו אומרים בייעוץ הדדי, קבוצה בעלת אוריינטציה פסיכולוגית שהשתתפתי בה פעם: הם מחוללי הדפוסים שלנו. הדפוסים ...

  ויכוחון קטן התעורר בין אומי לרונן, בפוסט של אומי על גברים שמפשיטים אותך במבטם ברחוב, וחמור מזה, אלה שממש נוגעים. אומי סיפרה בתגובתה על נער קטון שנשק לה בחוצפתו, בנערותה. בעיני רונן זה נראה חמוד ושובבי, נוגע ללב,  אולי אפילו רומנטי. אילו כוונות רעות כבר יש לנער רך בשנים?     ואני, שאוהבת את אומי ורונן מאז שהכרתי אותם ...

זה מה שאמר ד"ר טוני שחר, פסיכולוגי קליני, על התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה,  השבוע בתוכנית "חוצה ישראל" עם רינו צרור.       מדי פעם צץ איזה אופוזיציונר מטעם עצמו, ותוקף את התרופה שאני ורבים אחרים זכו בזכותה לאיכות חיים טובה יותר.       כרגיל, שחר מדקלם את תורתם הידועה של המתנגדים לתרופות ה-SSRI. אומר שאין מחקרים ראויים, שהמחקרים הקיימים מתוקצבים ...

    האם אנחנו הנשים אוהבות את בנות מיננו? האם העובדה שיש לנו אג"נדה משותפת לקדם את מעמדנו בעולם, מחברת בינינו או מרחיקה? ולמה נשים לא מצביעות עבור מפלגת נשים? ולמה אישה בפוליטיקה, נדמה שזכתה באובר-דוז של טסטסטורונים? ולמה נדמה לעיתים, כי נשים הפועלות למען אותה מטרה רוצות לאכול זו את זו בלי מלח?      טוב, כל מיני שאלות ...

  אחת התגובות בראיון שערכתי עם אחותי ב-YNET הוקיעה אותי על שאני ממשיכה להתעלל בה, בכך שראיינתי אותה, ובכך שאני ממשיכה לשוחח איתה כל השנים על פרשת ההתעללות האיומה שעברה בצל בעלה.      חשבתי שאולי לא הבנתי נכון. אבל זה באמת מה שכתבה הטוקבקיסטית הנרגזת, חסידת אומות העולם ללא ספק.      קשה להאמין שב-2007, אחרי שבכל יום אנו ...