יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
זה מה שאמר ד"ר טוני שחר, פסיכולוגי קליני, על התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה, השבוע בתוכנית "חוצה ישראל" עם רינו צרור.
מדי פעם צץ איזה אופוזיציונר מטעם עצמו, ותוקף את התרופה שאני ורבים אחרים זכו בזכותה לאיכות חיים טובה יותר.
כרגיל, שחר מדקלם את תורתם הידועה של המתנגדים לתרופות ה-SSRI. אומר שאין מחקרים ראויים, שהמחקרים הקיימים מתוקצבים על ידי חברות התרופות בעלות האינטרס, וכל הפטפטת הלעוסה ששמענו כבר אלף פעם. הוא גם מאשים את הממסד הפסיכיאטרי וחברות התרופות בהסתרת מידע. גם את זה שמענו. ומצדי שזה גם יהיה נכון. לי אכפת רק דבר אחד: אי אפשר להתווכח עם הצלחה.
הצלחה שלי, של חבריי, של בני משפחתי, של אנשים שפונים אליי במייל בעקבות הרשימה בנושא זה שפרסמתי כאן לפני כשנה וחצי. אנשים שהשיפור בחייהם הוא ההוכחה החיה ליעילותם של הכדורים.
שחר טוען שהשיפור בחייהם של אנשים בעקבות נטילת התרופה נובע בעצם מאפקט פלצבו. כמעט נפלתי מהכיסא מצחוק מדבריו. וזה עוד מאדם שעבר במסגרות פסיכיאטריות במשך שנים רבות.
אז יש לי חדשות בשבילך, מסייה שחר! לקחתי שלוש תרופות שונות ממשפחת ה-SSRI עד שרק הרביעית, רסיטל, נגעה בבעיה הספציפית שלי ועזרה לי. כמו כן, ניסיתי היפריקום, המקבילה הטבעית למשפחת הפרוזק. לקחתי את המינון הכי גבוה, חמישה כדורים ליום במשך חמישה חודשים, וכלום, נאדה.
אז איפה היה אפקט הפלצבו במקרים האלה, מר שחר היקר? בכל הכדורים והתרופות האלה לא היה לי אפקט פלצבו, וברסיטל כן? נו, ברצינות. ואיני היחידה שהתרופה הראשונה לא עזרה לה. ישנם כאלה שרק התרופות החמישית או העשירית עוזרות להם, כי כידוע, כל התרופות הללו הן מאותה המשפחה, אבל מינוני הסרוטונין בהן שונים, וכנראה שכל אדם מגיב אליהן אחרת.
שחר טוען שהתרופות האלה סתם מציפות את המוח בסרוטונין, ובמקום לאזן את הנוירוטרנסמיטורים במוח, הם מפירים את האיזון. על כך שוב יש לי לומר: מה עם כל המטופלים המרוצים? מיליוני או מילארדי מטופלים מרוצים? כולם מגיבים באפקט פלצבו?
שחר גם תקף את הריטלין לסובלים מתסמונת קשב וריכוז, ולא אכפת לו כמות האנשים שמדווחים על יכולת ריכוז לעומת מה שסבלו לפני נטילת התרופה. הוא גם בז לכך שנותנים היום את כדורי ה-SSRI להקלה על תסמונת קדם וסתית וכן להקלה על מנאופוזה.
מר שחר, הנה לך מעבדה של אדם אחד. שפן ניסיונות תקרא לי. כאשר התחלתי לקחת את הרסיטל לפני שלוש ושנים ומשהו, חוויתי הקלה מיידית בתסמונת הקדם וסתית והקלה בכאבי הווסת מסוג גודש.
עד אז לקחתי שנים "אדקס פורטה" נגד הכאבים הללו, ופתאום הם עברו לגמרי. ולא, לא ידעתי בכלל שהרסיטל אמור לעזור לזה, אז לא תוכל לומר שהיה כאן אפקט פלצבו, שידעתי שכך הם פני הדברים, אז גופי התרפא מהכאב באופן אוטו-סוגסטיבי.
והנה עוד מקרה, הפעם להקלה על מנאופוזה: אחותי סבלה מזה, ובלי קשר לכך החלה לקבל נוגדי חרדה. באופן מוזר ולא מוסבר, פגו גם תופעות המנאופוזה הקשות שהיו לה.
ואני באמת יכולה להביא טונות של סיפורי הצלחה. כולנו שפני הניסיון האנושיים שלך מסייה שחר. כולנו מתנדבים לבוא למעבדה הניידת שלך. אתה טוען שאין בפסיכיאטרייה מחקרים מבוססים? יש. כל המטופלים שהולכים לפסיכיאטרים הם קבוצת הביקורת שלך. המידע שנצבר שנים בקליניקות, המגיע יד ראשונה מפני הפציינטים, הוא המחקר הענקי שלך, מר שחר.
אין לי דבר נגד הטיפול הפסיכולוגי ששחר מציע במקום התרופות. הייתי שש שנים בפסיכותרפיה דינמית עם אורינטציה יונגיאנית, וזה מאוד עזר לי. שמעתי שגם טיפול התנהגותי קוגנטיבי עוזר לרבים, לפחות לתקופות קצרות.
אבל לא לכולם עוזר הטיפול הפסיכולוגי. הכרתי רבים שבזבזו ככה את כספם, על כורסאות הפסיכולוגים, והאסימון לא ירד להם לעולם, רק חשבון הבנק התרוקן.
וישנם רבים שלא יכולים לממן את הטיפול הפסיכולוגי היקר.
וישנם כאלה שצריכים מרפא כאן ועכשיו.
בשביל כולנו, התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה הם הצלה. הצלה מחיים רדומים, חיי זומבי.
שחר טוען שהכדורים האלה הם הם הגורמים לאנשים להיות זומבי. שמעתי נכון? מר שחר, לפני נטילת הכדורים הייתי מעין זומבי במשך כשלוש שנים, בשל גל של דיכאון קל וחרדות. היום, כל זה נעלם. ואני מתפקדת טוב מתמיד. בוא ניפגש, ותראה שזומבי אני בטח שלא. אולי רק פורחת יותר מתמיד.
אדרבא מר שחר, ממן לי טיפול פסיכולוגי עד יום מותי, ואני מתייצבת אצלך מחר בבוקר. עד אז, כשיהיה טיפול פסיכולוגי חינם לכל פועל עד קץ ימיו, תנו לנו ליהנות ממה שיש כאן ועכשיו: מהכדורים שמצילים לנו את החיים.
כן, פאק איט, זה עוזר החרא הזה.
אני עדה, ועוד כמה שאני מכירה.
כמו שכתבת, גם עלי זה השפיע ככה לטובה: זה משדרג את החיים מדרגה אחת לפחות, מה שאני חייבת להודות ששנים של טיפול פסיכולוגי עמוק עשו רק חלקית, בא הכדור ועזר לטיפול.
אבל, והוא גדול בעיני:
עוד לא חקרו עד הסוף את השפעות הלואי, ובהרבה מה SSRI יש ירידה מוגזמת בחשק המיני או ביכולת להגיע לאורגזמה, עלייה בעייפות והזעה, ואלו רק חלק מהסימפטומים הלא רצויים.
ועוד משהו:
ידם של הפסיכיאטרים באמת קלה מידי על ההדק, ורע מאד בעיני לרשום לאדם מדוכא עצוב וחרד רק כדורים ללא טיפול פסיכולוגי ומגע של אכפתיות אנושית.
מבחינתי זה חייב ללכת יד ביד, והשילוב של שניהם:
טיפול טוב ומחזק + כדור כלשהו,
רק השילוב הזה מבטיח לך שתצליח באמת להתקדם, ושיום אחד גם תוכל לחיות
ללא הכדור.
לרונה,
שווה לנסות עוד כדורים מבחינת תופעות הלוואי, כי זה שונה מכדור לכדור ומאדם לאדם.
ולגבי המגע האנושי, מסכימה. אבל בעולם מפוצץ אוכלוסין כמו שלנו, זה לא יקרה, אז שיהיה לפחות משהו שיעזור, גם אם הוא פרמקולוגי.
יעל היקרה
זה כל כך חשוב לכתוב ולדבר על זה, אני לא יודעת למה הוא כל כך נגד, אני יודעת למה את כל כך בעד.
זה באמת מציל, ונותן אופק חדש…
מה לעשות? לכל דבר בעד… תבוא הקבוצה של הנגד…
תודה עך היכולת שלך לשתף
להתראות טובה.
מצטרפת לרונית בתחושת ה"ידם קלה מדי על ההדק". כל כך קל לתת את הפתרון המהיר. ולעומת זאת, מבינה את הדילמה. ומבינה שכדורים מאוד עוזרים ולפעמים אף בצורה קריטית. ובכל זאת…
אני חושבת שהנטייה לחשוב שהיד קךלה על ההדק, היא פופוליסטית, המעודדת על ידי התקשורת, הששה אחר ויכוחים רפואיים מהסוג זה.
היום, למעשה אין כל כך אופציות אחרות. כפי שאמרתי, טיפול לא עוזר לכל אחד, והוא גם יקר. ואילו הכדורים הם בהשג יד. אם נוטלים אותם בתבונה וןב]יקוח רפוןאטי צמוד, לא יקרה כלום. אם מרגישים איזה שינוי רע עם נטילת הכדור, מפסיקים מיד. צריך להיות עם יד על הדופק. לקחת אןתם בחוכמה, לקרוא על זה. אם עושים כל זאת, נוטלים אותה בתבונה, משיגים תוצאות טובות.
יעל, מה לא ברור? הוא מעדיף שישכבו אצלו על הספה לנצח, למה לקצר את התהליך?
אני מעריצה אותך על המסוגלות שלך לדבר בנושא כל כך אינטימי – אבל מציל חיים – בצורה כה גלויה וחושפנית. כמה כמוך יש?
תודה ל",
כנראה שבאמת אין הרבה. משום מה זה עדיין נתפס כבושה, לא קולטת למה. אני מקבלת אלי למייל המון תמיכה בעקבות הכתבה ההיא ב"רשימות", לפני שנה וחצי, עד היום, ובכל זאת האנשים האלה מעדיפים לכתןב לי אישית ולא להגיב בפוסטים. אנשים שהתרופה שינתה את חייהם מהקצה לקצה, ממש הוציאה אותם מאור לחושך, אבל הם לא מכריזים על זה בגלוי. יבל. לעומת זאת אני נתקלת יותר ויותר באלה שמתנגדים בגלל הפחד הקמאי מהתרופות, הניזון הרבה מהאנטי של התקשורת מחרחרת הריב.
מהידע שלי על חברה הישראלית, בכל אשר לרפואה ותרופות וכו", היד קלה על ההדק, וזאת בהשוואה לרוב המידנות האחרות. בתחום הספציפי הזה איני יודעת ממש, אך אני מניחה שהדבר לא שונה בהרבה. יחד אם זאת, אני חושבת שזוהי רשימה חשובה מאד. השיטה שלי — אין להתעלם מיתרונות הרפואה, אלא שיש להשתמש בה בצורה נכונה ונבונה, כדי לתקן משהו שצריך ופתוח לתיקון, ואם לא, הטפול עצמו גורם לבעיות שמצריכות תיקון וכן הלאה.