צמחי מעזבות כותב

בעודו סופר עלו בליבו המילים "פימה", "שומה", ו"תבלול", והוא החל לשחק בהן, כמו למשל שפימה, לבד מגוש בשר בצקי למטה מן הסנטר, הוא גם שמו של צייר אחד שנשכח, ושומה, לבד מתפיחה מכוערת, פירושה גם מעין ציווי מתיפייף, "שומה עליך", וכיו"ב.  לתבלול לא מצא משמעים אחרים. הוא המשיך בדרכו אל בית הספר. "זקנה עם תבלול בעינה", חשב, "והיא תמיד מן הגרוניים, האפלים. וזאת עוד דוגמא." תמיד, בדרכו ...

  ירד שלג כבד. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי שלג. נסענו לחברון לקנות חרוטי זכוכית כחולים, עבים, שחור במרכזם, ואחר כך המשכנו לכותל אזוב ועצבת, שגם למרגלותיו היה שלג, שחור ודרוס. עדיין לא הייתה רחבה, וקיר אחר, נמוך יותר, חצץ בין האבנים העבות כשקים לבין הבתים, שעוד היו. לבתים, אני זוכר עכשיו, לא היו חלונות, רק סדקים קטנים היו, שמעבר להם הציצו כמה, שלושה ...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3659084,00.html

    Talya_k@yahoo.com      

    דנה לובינסקי קוראת בהשקת הגליון השני של כתב העת "אורות" http://www.youtube.com/watch?v=cFWJYN6jzco    

  הרבה דברים לא היו כשורה לאחרונה, אדונִי, וכאן אמנה רק מעטים מהם. הצלחת הקטנה, למשל, שהונחה ברישול מתחת לגדולה. לא כראוי, לא להפך, לא. והכפיות, הכפיות שנעלמו: לא אדוני, אינני חושד באיש. עדיין לא. או דלת חדר השירותים הקטן, שנשארה פתוחה, אף שרוח לא נשבה. חם היה מאד, אדוני, חם, וגם בלילה: בלי צפרים, וחם. עכשיו אני פוסע חרש בחדרי. ...

  הוא היה בחדר במלון של אחת הרשתות, מדי חודש היה עובר מרשת לרשת וזה היה השינוי היחיד בחייו, ואילו במהלך החודש, פעם או פעמיים בשבוע לפחות, היה עובר מעיר לעיר, לפעמים גם מארץ לארץ או ממדינה למדינה — פעם אפילו טס לתחנת החלל וחזר — אבל תמיד באותה הרשת, כך שמדי ערב היה נכנס לאותו החדר בדיוק: דוגמת הוילונות, השטיח המפוספס, ...

1. A: What happened? B: What is happening? A: Why are you here? B: Have you ever lived? A: Are you happy now? B: Was life worth it? A: What have you lost? B: Have you gained weight? A: Wait for me, right here   2.  B: Wait for me, right here. The doors will be opened at nine-thirty sharp, ...