צמחי מעזבות כותב
ירד שלג כבד. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי שלג. נסענו לחברון לקנות חרוטי זכוכית כחולים, עבים, שחור במרכזם, ואחר כך המשכנו לכותל אזוב ועצבת, שגם למרגלותיו היה שלג, שחור ודרוס. עדיין לא הייתה רחבה, וקיר אחר, נמוך יותר, חצץ בין האבנים העבות כשקים לבין הבתים, שעוד היו. לבתים, אני זוכר עכשיו, לא היו חלונות, רק סדקים קטנים היו, שמעבר להם הציצו כמה, שלושה ואולי ארבעה זוגות של עיניים שרואים להם את השנאה, אמרתי למחרת לשרוליק חברי הטוב בבית הספר, כשקלענו ג'ולות בכחול בהיר ולבן אטום אל כנף אחת, מרוטה, של דרור, ואולי אנקור, כל מה שהותיר בפתח הגן החתול כשהתחיל הגשם.
זהר, טוב שחזרת. היית חסר. פרוזה במיטבה, פריים חותך ומדוייק
תודות! אמשיך…
טוב לקרוא אותך.
מצחיק כי אולי לכל כותב יש איזשהו קטע, באיזשהו מקום, על השלג הראשון…
תודה, חוה. טוב לקרוא את תגובתך.
שלג ראשון די מדכא זה היה, ומבשר.