צמחי מעזבות כותב
בעודו סופר עלו בליבו המילים "פימה", "שומה", ו"תבלול", והוא החל לשחק בהן, כמו למשל שפימה, לבד מגוש בשר בצקי למטה מן הסנטר, הוא גם שמו של צייר אחד שנשכח, ושומה, לבד מתפיחה מכוערת, פירושה גם מעין ציווי מתיפייף, "שומה עליך", וכיו"ב. לתבלול לא מצא משמעים אחרים. הוא המשיך בדרכו אל בית הספר. "זקנה עם תבלול בעינה", חשב, "והיא תמיד מן הגרוניים, האפלים. וזאת עוד דוגמא." תמיד, בדרכו אל בית הספר, ספר: בלי הרף ספר, עתים לפנים ועתים לאחור.
אני דווקא זוכרת צייר שכינויו פימה ובעיקר חסרת לי כאן.
תודה על קבלת הפנים, שולמית. שמחתי לחזור ואשמח לבדוק מה התחדש בטוריך.
זהר
תוק תוק דפיקה בדלת והסופר ניכנס עם מגשעמוס: פימה שומה ותבלול
ואז הוסיף את המעדן: בשלהיי
בשהלהיי התקופה הרעה שלו,
או בשלהיי היום
או בשלהיי ימיו
או בשלהיי השניים 2007 החליט להוציא ספר מכל הזכרונות
להתראות טובה
הי טובה,
מקווה שלא בשלהי ימינו.
וזה כבר לספר של 2027
קטע מקסים. ילד חכם. או מורה אולי? אנחנו לא יודעים מי הלך לבית-ספר.
אבל הצייר היה FIMA
ולא PIMA
תודה, לוסי. לא מורה – ילד מוטרד מאד (ולפעמים חכם).
צודקת לוסי הצייר -פימה ב פ רפה ובנו המוכשר למד אתי באוניברסיטה
לא מכבר למדתי שסופר נקרא סופר יען כי ספר את המילים בתורה
השכלתי. ההוא שבספור אינו סופר סתם – הוא סתם סופר