צמחי מעזבות כותב
לאט למדתי להסתגל לראייתי החדשה. התסמינים העיקריים (תשלום של הכרח על האור החדש שבקע אלי מכל עבר, אמר המנתח המפורסם) היו נשירת הממדים, ואתה אפשרות מוגבלת מעט להבחין בכיווני התנועה, במיוחד אם אלו מלווים בשינויים בלתי-תואמים בממדי חישה אחרים, שונים. בביקור החוזר ייחס זאת המנתח המפורסם להשפעה, הידועה מכבר למדע, של השתל החדש, החשמלי-אלקטרוני, במעלה הברך. האם בחלומות, שאלתי את המנתח המפורסם, אשוב לראות בשבעה עשר ממדים, כמקודם? (והלא קראתי פעם שמי שמאבד ראייתו בגיל רך יחלום רק בצלילים ובריחות).
היום הבטתי שוב באהובתי. היא נעה כלפי לחבקני, פורטת אלי צליל שהלך והתעמעם, הלך ונחלש. רק כשנעלמה לגמרי מעיני החדשות הבנתי שדווקא רחקה ממני, אלא שבד בבד הלכה וגדלה.
לו אך הייתי שם ליבי לריח!
בעיקר כשאני לא מבינה
אני רוצה לקרא עוד
יהיה עוד, ותודה.
אי-ההבנה שלך מבינה הרבה מאד.
מעניינת זוית הראיה אחרי תיקון באיבר הרואה.
כן, ואגב – זו אינה (רק) מטפורה.
באמת עברתי ניתוחון בעין, וזה מה שחוויתי.
מקסים, זהר
ושולח אותי לנסות ולהעשיר את תפיסת המימדים שלי.
איזה ביטוי יפה הוא "נשירת המימדים"
תודה, סמדר.
הצצתי באתר שלך, ואמשיך לבקר. גם הוא רב-מימד (לפחות 17)
נראה לי מרתקת האפשרות לראות מימדים בצורה אחרת, לראות שונה.אבל לא הייתי משלמת מחיר של ניתוח בעיניים, כמובן.רפואה שלמה והסתגלות נינוחה.
מזכיר לי שני דברים: הסרט "שמש שחורה", על צייר שהתאוור ו"על העוורון"/סראמגו.