הֵם שֶׁאֵינָם כּוֹתְבִים
שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ אָבוּד
כָּל עוֹד אֶפְשָׁר
לִכְתֹּב עַל זֶה
שׁוּם חָלַב אֵינוֹ מַמָּשׁ שָׁפוּךְ
כָּל עוֹד אֶפְשָׁר
לַחְלֹב מִזֶּה
שִׁיר
שׁוּם קֶשֶׁב לְזָרִים אֵינוֹ בִּזְבּוּז
גַּם לֹא לִזְקֵנִים , לְבוֹדְדִים ,
כָּל הַמְּבַקְּשִׁים לְאַפְסֵן אֶצְלְךָ
מַשֶּׁהוּ 'כְּבָר אֲרוּז'
קָרְטוֹב מִיֵּשׁוּתָם
מִיֵשׁנוּתָם בֵּינְתַיִם
מִשְּׁנָתָם הָרוֹחֶשֶׁת חֲלוֹמוֹת לֹא פְּתוּרִים
אוֹ מִן הַפִיתְרוֹנִים הָעוֹלִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם,
הֵם שֶׁאֵינָם כּוֹתְבִים, שֶׁאֵינָם מוֹחִים,
הֵם שֶׁחַיִּים
בְּלִי לִזְמֹם תִּזְמֹרֶת שְׁלֵמָה
מִמּוֹת בַּעַל
אוֹדָה מֵאֵרוּעַ מֹּחִי!
הם לחלוטין "אחרים" מבחינתי.
היום ביצעתי עבודה ובאמצע התקשרה אחותי וחשפה לי כמה סודות משפחתיים, פתאום מצאתי עצמי עם אותה עבודה, מגרדת את פניה ומנסה לחשוף את חלקי החמר האחרים שהסתתרו מתחת.
אני תוהה מה ירגישו הצופים. הייתי רוצה שירגישו כמו בפצע שגרדו אותו עד זוב דם, או כמו כלב שחופר וחופר ומחפש את העצם האבודה. כשאוכל להראות עבודה זו אראה אותה ואזכיר. הסיפור בא להגיד ברוח שירך-הם שאינם כותבים מציירים ומפסלים…מקווה שהייתי מובנת.
מירי, אני חושבת שאלה שכותבים זה כל האמנים בכל תחום, לעומת מי שלא מבטא בעצמו ולכן צריך לספר.
זה גם קצת ציני לגבי האמנים המסוגלים לעשות אמנות מכל כאב.
מה זה אמנות? לעצב, לתת צורה, לתת יופי– לחמרים לא תמיד, בדרך כלל לא, יפים.
מה שאני הרווחתי מהעימות שלך עם חומרי החיים באנצעות השירה שלך ,היא ההבנה שאותו ציבור אחר כך אם נימי ליבו פתוחים כמעה ירויח רווח רב כשיקרא/ייראה ויכיל את יצירת האמנות/שיר/סיפור. זו למעשה שליחות לאילמים. שליחות קדושה .
הי סבינה, בקריאה ראשונה, לפני שראיתי את תגובתך למירי,
קצת התלבטתי אם זה נכתב בנימה רצינית או אירונית. מתשובתך אושרה האופציה השנייה. נראה לי שלא סתם אירוניה עצמית, אפילו יותר מקורטוב הלקאה עצמית. אולי בעקבות השיר שפרסמת אתמול? אל נא!
שבוע טוב!
את צודקת.
בקר טוב סבינה, היה נחמד לפגוש בך סמוך לביתך ולנוף האהוב עלייך. תהיתי אם לשיר הארס פואטי הזה יש איזה חיבור השראתי למפגש הסופרים והמשוררים מאתמול ?
אפשר היה לחשוב כך, אבל לא, אהוד. אין קשר. הוא לא נכתב עכשו. הבאתי אותו כתגובה עצמית על השיר הקודם.
אולי מישהו יסביר לי פעם אחת ולתמיד מה זה המונח הערסי הזה 'ארס פואטי'????
מזדהה
סבינה יקרה
השיר שלך נתן לי עכשיו כוח.
אחד השירים היפים שלך, הנוגעים בתמציתה של הנפש מבלי לתת לחלב לגלוש
ועדין אפשר לחלוב
יופי של שיר.
ואני מברכת אותך מכאן על הכוח שהשיר שלך העניק לי ממש ברגעים אלה. עכישו אני יכולה לצאת החוצה ולשאוף את
האויר ולחייך.
שלך תהל
תהל יקרה, הפתעה גדולה לשמוע ממך? זה נפלא שהשיר עזר לך, אבל זה גם מדאיג.
בא לי לשאול אותך, "הכל בסדר?"
כמו ששואלת נכדתי הקטנה בכל פעם שסבתא האוהבת מכריחה אותה לבלוע תרופות.
אשה יפה ועצומה שכמוך
בי נשבעתי שהכול בסדר.
" אצלי הכול בסדר"
אל תמהרי לדאוג לי סבינה, להיפך תחייכי שהשיר שלך חיזק אותי.
זה לא אומר שמשהו לא בסדר.
מי כמוך יודעת כמה שהחיים מורכבים
אנחנו לא פקידי דואר.
הרבה אהבה. המון. שלך תהל.
וואייייייייי, וואייייייייי, איזו תשפוכת הולכת כאן בזמן האחרון – כולה שיר!