לִכְתֹּב אֶת הַכִּנֶּרֶת
אִלּוּ הָיִית אָנוֹנִימִית
אִלּוּ בָּאתִי אֵלַיִךְ אִינְקוֹגְנִיטוֹ
הָיִיתִי כּוֹתֶבֶת עָלַיִךְ
בְּאֶסְפֶּרַנְטוֹ שֶׁל הַכְלוֹרוֹפִיל וְהַפְּלַנְקְטוֹן
לֹא טְּרוּמְּפֵּלְדוֹר כִּנֶּרֶת גִּינוֹסָר
אֶלָּא 'מִשְׁטַר רוּחוֹת' 'תְּנוּדוֹת מִפְלַס'
דִּיאַגְרָמוֹת שֶׁל מַפּוֹת בְּטִימֶטְרִיּוֹת
תְּנוּעַת הַנּוּטְרִיּוֹת עַל הַשָּׂפָה…
אֲבָל אַחֲרֵי הַקַּעֲקוּעַ שֶׁל רָחֵל וּבֵרְל
וְהַס מִלְּהַזְכִּיר : הֶרְצְל, אצ"ג,
יֵשׁ עָבַר לְכָל מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹתֶקֶת,
יֵשׁ עִבְרִית בְּכָל הַשָּׂפוֹת שֶׁאֲנִי מְנַסָה
ובאמת איך אפשר לכתוב אותה? אולי רק לצייר בלב ולהשמיע בדממה את קול הגלים והרוח, שיר מקסים סבינה!
תודה, חני. הכנרת עכשו בחלוני… מפצה ומרגיעה על הסיבוכים של בני אדם: המחלה של אישי, הגירושים והמשפטים של בנותי…
איזה יופי, בייחוד שתי השורות האחרונות.
יום יפה, ים יפה, ימים יפים!