נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
סבינה, איזה יופי שאת מארחת את חמוטל בר יוסף. השקדיות אכן בשנת בצורת.
(אהבתי גם את השירים שלה: "ילד פלא", "אז מה" ,"מילים")
תמי, מאיפה השירים האלה של חמוטל? אולי תביאי אותם
סבינה, הם מפורסמים בגליון 18 של כתב עת "שבו". אבל צריך לבקש את רשות מחמוטל, לא? ..אין לי מושג איך נוהגים..
אבקש את רשותה ואומר לך
תמי, חמוטל אומרת "למה לא" אז את יכולה להעלות את השירים.
ok, בשמחה בזמן המתאים.
שיר המבטא היטב את המבוכה השוררת
באין לנו ארץ אחרת. ארץ מבלבלת, חסרת
גבולות וללא עונות ברורות . ארץ בה
פורצות מלחמות חדשות לבקרים, ארץ בה
רוחות חמסין פורצות אל לב החורף.
ארץ שאט אט הופכת לצהובת-עד ועוד מעט
לא תהיה בה שלכת.
ואין לנו ארץ אחרת, רק זו שאדמתה
ושמיה בוערים ולנו היא מתנכרת.
"שִׂמְלוֹת כַּלָּה / שֶׁל יְלָדוֹת מִתְפּוֹצְצוֹת / מִפְּרִיחָה נְבוֹכָה" – מבריק.
הכל מתבלבל בשנת בצורת גם השקדיות ולא פלא שהפריחה נבוכה אצל הילדות, שיר נהדר.