סבינה מסג
נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
מקסים והצבע החמציצי על רקע הירוק -שיר לעצמו
תודה, מירי. מי כמוך מבין בצבעים!
גם באור רוקד על מים. גם בענן סגול. נשפך זהב תמים מתוק.
אם לא נראה אותם אנחנו, הוא יעלם ויכבה.
אני אתך סבינה יקרה.
הרגע ראיתי את הציור של איריס, בו אתה מחובר לצינורות…תודה לאל שיש רופאים היודעים לתקן את הלב, כדי שימשיך ויתרגש מאור על מים וענן סגול וחמציץ מתוק!
הגב' סבינה –
רק בעקבות דברייך הבנתי איך ומדוע העולם כל כך חמוץ-מתוק…
אגב,
מין הייקו כזה, בעקבות דברייך (הודפס בספרי):
שִׁיר
הוּא שִׁיר
שֶׁל רֶגַע בַּחֲצַר,
כְּשֶׁעַל הַדֶּשֶׁא הָרָגִיל
נוֹפֵל אוֹר אַחֵר.
משה, זה שיר נהדר! אשמור אותו.
סבינה,
אין כמו חמציץ!
והצהוב שלו פעמון האור של העולם
והעדינות שלו- הנועת האהבה המסתורית בעולם
והחמיצות שלו, טעם החיים במישורים הנעלמים
איריס, תודה, איזו פרשנות מעמיקה!
כמה טעם בשיר!
תודה, אומי. האם גם במקום שגדלת אכלו ילדים 'חמצוצים'?
אוי, איזה רגע נפלא!
חמוץ מתוק!
וכפל אור כשהשמש מאירה את החמציץ הצהוב.
כפל אור– איזה התבטאות מאירה עינים!
שלא לדבר על יכולת התימצות הראויה להערצה שיש למשוררת
תודה, אהוד!