טֶקֶס סִיּוּם קוּרְס קְצִינִים בבה"ד 1
לאיתי יַשְׂכִּיל
ולגיא הוכפלד
הַשֵּׁם שֶׁצָּעֲקוּ הַגֶּרְמָנִים
בָּרְחוֹב בְּלַיְפְּצִיג
אַחֲרֵי סָבוֹ הַנִּמְלָט
מְהַדְהֵד מְעֻבְרָת בְּרַחֲבַת הַמִּסְדָּרִים . . .
הוּא מֵגִיב
בְּלִי לַחְשֹׁב עַל כָּךְ
הוּא צָעִיר
הוּא פֹּה
הַשְּׁכָבוֹת הַמְּרִימוֹת אֶת תֵּל חַיָּיו
אֶל גֹּבַהּ הָרֶגַע הַזֶּה
מְרֻפָּדוֹת עַתָּה בָּעֵשֶׂב הֶחָדָשׁ —
שׁוּם דָּבָר עוֹד
לֹא נִשְׁבַּר.
הוּא יִשְׁעַט אֶל חֲבֵר יַלְדוּתוֹ
שֶׁהֻבְהַל מִבֵּיתוֹ לִלְבָנוֹן
וּמִלְּבָנוֹן לרמב"ם
הוּא יַעֲמֹד רֶגֶל אַחַת בָּאָסוֹן,
רֶגֶל שְׁנִיָּה בְּתוֹךְ חִיּוּךְ חַיָּיו
הוּא יַעֲמֹד בַּזֶּה
שׁוּם דָּבָר עוֹד לֹא
נִקְטַע .
שיר יפה, סבינה.
מיטיב לתאר את הדור השלישי שגדל כאן, בארץ, שסביו וסבתותיו שייכים לדור של מלחמת העולם השנייה וסבלותיה.
טוב שהעלית אותו דווקא בימים אלה, שבהם נחוץ לשוב ולהזכיר את חשיבותה של מדינת ישראל לגבי היהודים, שסבלו שנים רבות כל כך בשל היעדרה של מדינה.
אני אוהבת במיוחד את הסיום האופטימי:
"הוא יעמוד בזה,
שום דבר עוד לא נקטע"
ויש לי גם רעיון בשבילך: את יכולה לשלוח את השיר הזה לבה"ד 1. אני בטוחה שהם ישמחו בו, ואולי אפילו יקריאו אותו בטקס סיום קורס קצינים 🙂
תודה, חני, איזה רעיון!
קשה לחשוב עכשיו על החיילים הצעירים, ובבוקר אני מפחדת לפתוח את העיתון ולשמוע חדשות. וכל השכבות שמתחת מוסיפות לי עצב.
מתפללת שייגמר כבר.
סבינה, היטבת לשיר את סיפור חיינו בארץ. רגל אחת באסון והשניה בשמחת החיים והראש נמצא בהיסטוריה ומסביר לרגלי החייל למה הן עומדות במקום שהן עומדות
אהוד, היטבת לתאר את מה שאני מבקשת להשיג בשירי– לכתוב את הארץ. תודה.
את זה אהוד, כתבת יפה מאד!
הדור הצעיר הזה הוא מעשה מרכבה של כל כך הרבה סיפורים אישיים וקולקטיביים.והם כל הזמן רגל אחת באסון ורגל שניה בחיים המחוייכים. בדיוק כך.
היי סבינה
שיר שמכין אותנו לבאות
-הוא יעמוד בזה-
כולנו נעמוד
זה החיים
שאינם ברורים מאילו
להתראות טובה
תודה טובה. כמה יפה שהבנת את זה כך. מפיך לאלהים!