הייתי 3 ימים המבדד hermitage בחצר מנזר "יוחנן במדבר" כתבתי ותרגמתי בלי סוף, אבל הכל טרי מדי. את השיר הזה כתבתי שם לפני שמן מה.
מַעְיָן "יוֹחָנָן בַּמִּדְבָּר"
עַל שְׂפַת מַעְיָן "יוֹחָנָן בַּמִּדְבָּר"
מְעַיְּנוֹת בְּטֶקְסְט הַמַּעְיָן
שֶׁל "יוֹחָנָן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל-הַצְּלָב"
מִרְיָם
מַשְׁמִיעָה אֶת שְׂפַת הַמָּקוֹר
אֶת הַתִּרְגּוּם לְ-7 לְשׁוֹנוֹת וּלְ-70 פָּנִים
אֲנַחְנוּ מְחַלְּקוֹת בֵּינֵינוּ
תּוֹךְ הַשְׁלָכַת נְשִׁיקוֹת-לֶחֶם
לִדְגֵי הַזָּהָב
7 נָשִׁים
בַּחֲצִי שֶׁמֶשׁ
הַרְבֵּה אַחֲרֵי מַחֲצִית הַחַיִּים
חוֹלְקוֹת יוֹם לֹא רָגִיל
בְּתוֹר-חַיִּים רָגִיל
בְּאַחַד
הַגִּלְגּוּלִים
בְּמַה שֶּׁהָיִינוּ מוּכָנוֹת לְהִשָּׁבַע
בְּרֶגַע זֶה
לְלֹא כָּל מַחֲלֹקֶת
שֶׁהוּא הַטּוֹב בָּעוֹלָמוֹת
הָאֶפְשָׁרִיִּים
אווה סבינה. אווה מריה. אווה.
יוסי, במנזר הזה יותר מתאים ךדבר על אלשבע אמו של יוחנן.
אז אווה אלישבע!
סבינה, אכן השיר שלך הוא הטוב באפשריים, והמקום מנזר יוחנן במדבר הוא המקום האהוב עלי בעולם כולו, התמונה שלו נמצאת בחדר העבודה שלי וכתבתי ספור עליו, התרגשתי מהשיר מאוד.
תודה, חני, זאת הפתעה! פעם הבאה שאהיה שם אזמין אותך. אפשר לראות את הספור?
סבינה, ליד שלחן העבודה שלי בבית שאני יוצאת ממנו רק לפעמים, לקרא את השיר הזה, זו מתנה.
תודה, שולמית. אני מוכרחה לצאת, ליצור תנועה בחיים… ואחר כך לכתוב על זה.
אשמח מאוד! הספור הוא בספר שהוצאתי "פרת הברזל" ואני אשים אותו בבלוג כשאחזור מהגליל{נוסעת בבקר}
mea labia aperies et os meum anuntiabit
אמיר, אמיר, אני אמנם עכבר מנזר אבל אני צריכה תרגום!
(ה") שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתֶך
open my lips, and my mouth shall declare Your praise
אלהים שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך
זה זה?
בדיוק כשמצאתי – ענית.
הורי היו משתעשעים בלשאול זה את זה חידות בלטינית
laudam tuam
סבינה,
חיפשתי את המלה שתבטא באופן מדויק את מה שהרגשתי שעולה מן השיר מבלי לחשוב. בסוף מצאתי – השיר הזה הוא נשיות. הוא הוא האשה. ואני לא מתכוונת חס וחלילה ל"כתיבה נשית" אלא למחמאה על היכולת לתפוס את המהות, החיים, את חושניות, את הרגיל והרך ולעשות מזה שיר. פשוט יפה.
ואהבתי במיוחד את
אֲנַחְנוּ מְחַלְּקוֹת בֵּינֵינוּ / תּוֹךְ הַשְׁלָכַת נְשִׁיקוֹת-לֶחֶם / לִדְגֵי הַזָּהָב
מירה, תודה. עלית על משהו. חלק מן ההנאה והאינטימיות הביתית שאני מרגישה במנזרים שייכת לתחום הנשיות — מוסד של נשים– בשבילי גם אמהות כי אנחנו מדברות בשפת אמי.
לגוסטאב פלובר יש סיפור על קורות יוחנן המטביל: הוא מסיים אותו בתיאור שלושה מאמינים הנושאים את ראשו הערוף, כחום היום, לאורך מדבר יהודה; ואז כותב פלובר: "ומכיוון שהיה הראש כבד מאוד, העבירו אותו, מהאחד לאחר."
אני מצטט מהזיכרון, אבל זה פחות או יותר זהה. גם זו שירה.
מקום נהדר יוחנן במדבר
הטוב בעולמות האפשריים
תענוג צרוף השיר הזה.
איפה זה וסליחה על הבורות.
איזה יופי!
מה, מזנר יוחנן במדבר לא נטוש?
מצטיירת תמונה מקסימה.וצודקת מירה שהנשיות זורמת ממנו.זו האסוציאציה הראשונה שעלתה לי.