בשיר הקודם הוצג האיזון בין יחד ולבד כסדר טבעי, עונתי. בשיר הזה הצורך בלבד חותר מתחת ליחד.
נכתב לרגלי החומה הארוכה של מנזר קלרה הקדושה באבו תור ירושלים
הַמִּנְזָר
לִפְנֵי 40 שָׁנָה
בְּשֶׁטַח הַבּוּר שֶׁלִּפְנֵי הַמִּנְזָר,
מָצָאנוּ גַן-עֵדֶן זוּטָא , אָחוּ בַּר, טֶבַע בִּלְבַב הָעִיר
שֶׁטֶּרֶם הֻלְבְּשָׁה "שַלְמַת בֶּטוֹן וַמֶלֶט "
כֵּן, דַּוְקָא
כָּאן —
דְּגַן-אַהֲבָתֵנוּ "הִרְנִין פַּעֲמוֹנִים"
שֶׁנַּעֲנוּ בְּדִנְדּוּנֵי הַפַּעֲמוֹן מִן הַמִּנְזָר…
הַמּוּזָר, שֶׁ…מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן
בְּצָהֳרֵי אַהֲבָתֵנוּ
בַּאֲתַר הַפִּיקְנִיקִים שֶׁל הָאֹשֶׁר?
כֵּן, דַּוְקָא כָּאן
הִצְטַלַּמְתִּי
מִתְפַּנֶּקֶת-מִתְפַּרְקֶדֶת
מְלוֹא עַמּוּד הַשִּׁדְרָה הַגָּמִיש
ׁ עַל גַּב אֹרֶן זָקֵן
מֻצְלַף רוּחַ
שֶׁכְּבָר הֵחֵל בִּרְכִינָתוֹ כְּלַפֵּי הָאֲדָמָה–
זוֹכֵר אֶת הַתְּמוּנָה? בָּהּ
הַמַּבָּט
רַב הַהַבָּעָה ,
לֹא מֵרֹב אַהֲבָה בָּא
אֶלָּא מִקְּרִיצַת
הַשַּׁעַר הַנָּעוּל בַּחוֹמָה הַחֲתוּמָה
(חָזוֹן לֹא נִפְרַץ בָּאָרֶץ הַצְעִירַה
בָּהּ עֲדַיִן לֹא נָעַלְנוּ דֶּלֶת) שֶׁגִּלְּתָה וְסָתְמָה,
רָמְזָה , הִמְתִּיקָהּ סוֹד, הִבְטִיחָה , הִנְפִּיקָה פּוֹלִיסַת בִּטּוּחַ
לְאַחֲרִית הַיָּמִים, לֹא לְעַכְשָׁו!
שֶׁלֹּא לְהָעִיר וְלֹא לְעוֹרֵר
עַד שֶׁאֶחְפַּץ.
כְּבָר אָז
נִמְצַץ-נֶחְפָּר, אִם כִּי בְּבוֹר לֵבָב, בּוֹר הַסוּד
שֶׁאֵינֶנּוּ מְאַבֵּד אַף טִפָּה,
הַקְּרִיפְּטָה שֶׁהָלְכָה וְהוּצְפָה
מִתַּחַת לְרִצְפַּת
חַדְרֵי הַלֵּב
בַּזַּרְזִיפִים שֶׁלְּיָמִים יַגִּיעוּ עַד נֶפֶשׁ
יַעֲלוּ עַל גְּדוֹת הַשָּׂפָה
יִהְיוּ לְמַבּוּל שֶׁמְּאַלְתֵּר תֵּבָה אַחַר תֵּבָה
לְשִׁיר לַנֶּצַח בִּכְתוּבִים —
מַיִם רַבִּים
שֶׁיְּכוֹלִים גַּם יְכוֹלִים
לְכַבּוֹת
כָּל אַהֲבָה.
אני מדבר עם השיר כי המשוררת הלכה לישון [שלש לפנות בוקר]
בָּאָרֶץ הַצְעִירַה
בָּהּ לֹא נָעַלְנוּ[בלילות את הָ ] דֶּלֶת
היה למשוררת
עַמּוּד הַשִּׁדְרָה גָּמִיש
ומותניים …
אבל האורן
בִּרְכִינָתוֹ כְּלַפֵּי הָאֲדָמָה
ניבא, התכופף וניבא
סוף כל עמוד שידרה
להתנשק עם אמא אדמה
ודלת חיינו הפתוחה
ננעלה, מאז היא ננעלת
ורק משוררים מופלגים
עדיין מכנים אותה: דלת.
אבל היא מזמן רב בריח.
זה מה שאני מריח!
שיר חזק עם מטפוריקה מקורית ,ואהבה המתחילה בקסם של הלא נודע מבעד לדלת הנעולה ודנדון פעמונים… וממשיכה במבול, המאיים לבלוע ולכבות אותה, ואני לתומי חשבתי שרשפיה רשפי יה מים רבים לא יכבו אותה . שיר נפלא, סבינה
חנה, תודה שאת מדברת גם על מלאכת השיר עצמה.
משועשע אתה! אבל לא רחוק מן האמת. תודה.
סבינה
השיר הכי מרגש שלך שקראתי לאחרונה
מעלה דמעות. אקרא אותו שוב
דְּגַן-אַהֲבָתֵנוּ "הִרְנִין פַּעֲמוֹנִים"
שירך מֻצְלַף רוּחַ
מרטיט
ושלחתי לך מייל
איריס, אני כל כך שמחה על תגובתך! דוקא מתוך מחשבה עליך בבקרים… בא לשים רק שירים שמחים ופשוטים, מין צידה לדרך. כשאני שמה את הפחות שמחים זה בשביל… מוטי גלדמן.
אבל טעיתי. תודה.
סבינה
אני אוהבת את כל הקשת.
איריס
🙂
סבינה יקרה שיר מרגש ביותר.הביחד, ההתפכחות, הכוח של הלבד והמילים. הפער , הצער …ותקוות שחייבות להיות 🙂
המים, שתמיד מבורכים גם מציפים ומכבים אהבה, חונקים אותה? מים מלבים או חונקים אש.
שיר יפה על אהבה.
תודה, לוסי. שיהיהו לנו רק מים טובים ולא מטביעים ולא מאררים.
דרך אגב, מים : אני עובדת בעיקר עם צבעים מבוסס מים (הדיו דבר ראשון) , השמן וצבע השמן- אני מרגישה שחונקים אותי. במים יש חמצן.
וואו לוסי, פעם ראשונה שאני שומעת שעוד מישהו מתבטא כך לגבי צבעים כי גם אותי חונקים שמן ורוב הצבעים האטומים. צריכה שקיפות והרבה אויר…
טוב לשמוע, כי אני מהססת לפעמים אם להגיד את זה.לרוב התגובות הן הרמת גבה.יש לצבעי שמן איזו הילה…
לא נוגעת (כמעט) במה שלא מתמוסס במים…
ותודה לסבינה על השיר המדהים, התמונה, המים…
אילנה, מרתק כל הדיבור הזה על מים!
בעלי צייר ואני יודעת מה זה מחנק של צבעי שמן. מחר אשכנע אותו לצאת איתי לשטח ולצייר אקוורל.
אצלך המים לא מכבים אהבה, היא מורגשת בכל שורה
תודה, חני. כל כך יפה אמרת.
מעסיקה אותי לאחרונה הניגודיות בין הצורך הנואש שלנו במים לבין הבטוי "באו מים עד נפש"
יפה מאוד, סבינה. "טבע בלבב העיר", הלבד בלב הביחד, פעמון הלבדות המפתיע את פעמוני האהבה המצופים. מאוד עשיר בהרכב החומרים ובהנחתם זה ליד זה, ומפתה לקרוא עוד ועוד. ושאלה אחרת: האם מנזר הקלריסות עדיין קיים – ופעיל? זה נושא שמעניין אותי. בברצלונה ראיתי לאחרונה מנזר קלריסות – והיה בו משהו, יפה, עדין, נזירי… אך גם מלא עוצמה.
תמר, תודה על התגובה המלאה! כמו שהיו אומרים בבית הספר "תשובה מלאה".
המנזר קיים ואני מבלה שם די הרבה. אבל יש בו מעט מאד חדרים והם די עלובים. מנזר אמיתי.
סבינה, אהבתי קריצת השער בחומה ואת גדות השפה ואת הטבע בלבב העיר. בתגובתך לאחד השירים שלי, בהקשר של וילון, כתבת על כך שהוילון והחלון "שלך" הוא באיזה מנזר. היתה לי הרגשה שזה המנזר הזה:)
מירה, הרגשת נכון, זה במנזר הזה ועוד אביא כאן את השירים.
תודה.