אני מביאה שיר שמתייחס לזה של תמר משמר . עניין האין/יש.
נכתב מזמן כשהכנרת לא היתה בית אלא בריחה מהבית
והייתי לנה באכסניה הסקוטית שהפכה בנתיים למלון יוקרתי.
הָאַכְסַנְיָה הַסְּקוֹטִית
הַכִּנֶּרֶת הַסּוֹעֶרֶת
מַרְגִּיעָה אוֹתִי
מְמַלְמֶלֶת לִי
מִלִּים מְלֵאוֹת
יֵשׁנוּתָהּ
מְאַיֶּנֶת אֶת הָאַיִן
עִגּוּלָהּ אוֹסֵף
אֶת פְּזוּרַי
שְׁחָפֶיהָ הַצְּחוֹרִים בְּמַחֲטֵי רַגְלֵיהֶם הַדַּקּוֹת
תּוֹפְרִים אוֹתָהּ
אֶל הַשִּׁירִים עָלֶיהָ —
אֲנִי אָלוּן בָּאַכְסַנְיָה הַיְּשָׁנָה
וְאָקוּם חֲדָשָׁה
לְכַסּוֹת אֶת פְּנֵי הַמַּיִם הֲ לִ י כ וֹ ת
היית מחוברת לכנרת מאז והיא מאפשרת לך שירים מדהימים כמו זה. מיגנט אותי :
"עגולה אוסף
את פזורי"
ו"שחפיה הצחורים….אל השירים עליה"
זה כשלעצמו שיר.
תודה, לוסי.
כן, היא עוזרת לי להתמקד, להסיר את הלא-הכרחי ולשחות… ולחיות…
הנה, מצאתי שיר שמנסה לומר את זה:
אֲגַם
אַתָּה מַפְשִׁיט אוֹתִי
מִבְּגָדַי
וּמגַּשְׁמִיּוּתי
מַגְשִׁים אֶת חֲלוֹם חַיַּי
הצימצום לפעמים הוא הכרחי. האדריכל מיס ואן דה רו אמר במאה הקודמת :
Less is more.
לחבר שלנו היתה חברה שנקראה more for less
אבל הוא פשט את הרגל.
שיר מקסים, סבינה.
"אני אלון באכסניה הישנה/ ואקום חדשה" – פנינה.
ושמחה ששירי היה טריגר להעלותו כאן.
תודה, תמר. האמת היא שהשיר שלך ממשיך למשוך מתוכי חוטים…
הי סבינה, אני נולדתי במלון הסקוטי הזה, השורה הזאת, "הכנרת הסוערת מרגיעה אותי," אני מבינה אותה כל כך עמוק,"ושחפיה הצחורים במחטי רגליהם," השכלת לתאר נפלא תמונות שחקוקות בי ריחות ונופים מתוכי, תודהשלך על הכנרת מעוררים בי געגוע אדיר והזדהות
חל בלבול מה, התכוונתי השירים שלך, ובסוף להוסיף תודה לך
אני כל כך אוהבת שאנשים מספרים לי שנולדו שם! אנחנו גרנו רוב הזמן ממש באגף היולדות ה Lake View
אֲנִי אָלוּן בָּאַכְסַנְיָה הַיְּשָׁנָה
וְאָקוּם חֲדָשָׁה
כל כך יפה סבינה
זוכרת את הכנסיה הסקוטית מלפני 30 שנה. התארחתי בה פעם, כשלכינרת היה ריח מתוק כמו לאהבה
הריח אותו ריח, איריס, רק חוש הריח שלנו פחות עדין.
דווקא אצלי זה לא שהחוש נעשה פחות עדין אלא נעשה כל כך רגיש שאני יכולה להריח את הכאב של העגור למשל. וזה לא מתוק…
את צודקת. זה לא פחות עדין אלא יותר יותר מדי רגיש , פחות מרוכז בעצמו.
יופי של שיר!
תודה, אומי.
אוי סבינה, עלו בי דמעות, בחיי.
וגם אני נורא אהבתי את האכסנייה הסקוטת בגלגולה הקודם.
אנחנו כת! דרך אגב דרור חזר לארץ ואני מטיילת איתו עכשו בגליל