סבינה מסג
הַמְּשׁוֹרֵר כְּדַיָּג
*
זֶה לֹא נָכוֹן שֶׁמְּשׁוֹרְרִים דּוֹבְרִים אֱמֶת.
זֶה לֹא נָכוֹן שֶׁהַשִּׁיר מְדַיֵּק, אַדְרַבָּא
הַשִּׁיר מְעַוֵּת , מְתַגְבֵּר כָּל הַרְגָּשַׁת-הֲקָלָה לְאֹשֶׁר !
כָּל אֶבֶן מִתְגַּלְגֶּלֶת לְאָסוֹן כָּבֵד!
הַשִּׁיר כֹּחוֹ גָּדוֹל לוֹ לְצַוּוֹת:
יקַוּוּ הַמַּיִם!
וְהֵם נִקְוִים : אוֹקְיָנוֹסִים , אֲגַמִּים, שְׁלוּלִיּוֹת!
וְאַחַר-כָּךְ הוּא מְצָּוֵה :
סִירוֹת-דּוּגָה , סְפִינוֹת-אַהֲבָה, דַּבּוּרִים ,
צוֹלְלוֹת , מַשְׁחָתוֹת
הוּא מֻכְרָח,
הוּא לֹא יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת!
הוּא לֹא יָכֹל
לִצְלֹל בְּעֵינַיִם פְּתוּחוֹת, לְהָבִיא
חוֹל!
הוּא לֹא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת חַכָּה מִבּוּסִים
וּלְהַעֲלוֹת , רַק עַל בָּצֵק, אֶת הַמּוּשְׁט הֲכִי גָּדוֹל,
הוּא צָרִיךְ רוֹלֶר מְשֻׁכְלָל
הוּא צָרִיךְ שֶׁרַפְרַף -דַּיִג מִתְקַפֵּל
הוּא מֻכְרָח פִּתְיוֹנוֹת כְּסוּפִים זַרְחָנִיִּים
לַדָּג הַוִּירְטוּאָלִי
שֶׁאִי-הִתָּפְסוּתוֹ
הִיא גְּדֻלָּתוֹ.
וּכְשֶׁהוּא תּוֹפֵשׂ
שֶׁלֹּא יִתְפֹּשׂ , הוּא לֹא נִתְפַּשׂ לְיֵאוּשׁ ,
כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ כְּלָל !
יֵשׁ רַק
רוֹלֶר יוֹתֵר מְשֻׁכְלָל,
שֶׁרַפְרַף יוֹתֵר מִתְקַפֵּל
פִּתָּיוֹן יוֹתֵר זוֹרֵחַ —
דַּג
דְּיוֹ.
המשורר כדייג כל יכול …במילים
ומה עם האוכל?
מירי, את האוכל ידוג דייג אמיתי!
כל הארספואטיקה של השירה בציורי ים – איזה יופי! ו"דייג" אוהב דגי במיוחד עם הדיו…
דגים – תיקון טעות מלמעלה
אינני יודע מהם בוסים
אבל השיר מופלא בלי לשלוט בים מינוחי ה…ים
הכל מסביב סוער ורק ים השירה מאפשר לדוג.
משוגע איש הרוח הוא הכי נורמאלי???
יוסף, כשאני מתבוננת בשיר ומנסה לראות מה הוא רוצה? יכול להיות שמה שהוא רוצה זה שירה יותר על פני האדמה ופני הים, קונקרטיות של עצמים וצמחים, פחות וירטואליות. בוסים– ככה ילדים קוראים לקני סוף שגדלים לי מול העינים ואפשר לעשות מהם חכות במקום לקנות
.
תודה, חנה. דגים ודייג הם מטאפורה עשירה אבל גם הכייף של להגיד את המלים…
השיר לא יכול, אבל המשורר יכול!
וזה עוזר לו לדוג דגי דיו יפהפיים, כמו זה. לצווֹת ולטוות אגדות. וזה מתקשר לי עם אטלנטיס מהפוסט הקודם.
עדה, מה שהשיר הזה פותח זו השאלה העתיקה אם היפה הוא האמיתי והאמיתי היפה? שעסקו בו בני זמנו של קיטס האנגלי.
גם לאו טסה בספר הטאו אומר: "דברי אמת אינם יפים, דברים יפים אינם אמת"…אם כך…מהם דברי המשורר?
איזה יופי ! איזה כח לשיר בשיר. אהבתי במיוחד:
הוּא צָרִיךְ שֶׁרַפְרַף -דַּיִג מִתְקַפֵּל
אחת הסיבות לכתוב שיר זה החשק לכתוב "שרפרף"
סבינה
אני מזמינה שיר על הדג הוירטואלי
ובכלל
על העולם המופלא הזה (הוירטואלי), שכל כך מרחיב את הלב (בעיקר של המשורר/ת)
איריס, יקירתי, את תמיד שם, קשובה. אחפש לך שיר על דג וירטואלי או על דייג וירטואלי — שזו כל השירה
אל תחפשי, אנא כתבי. שיר חדש. מהקיץ. מהאהבות החדשות. מפעימות הלב הטריות. מהחיים שמאחורי המסך…
את מתכוונת לאהבות שאנחנו מתאהבים/בות פה בין משתתפי הבלוג?
השיר הניע אותי להציע אפשרות זו:
המשורר ומילותיו הן החכה המונעת על ידי העולם, אין לו מטרות ואין לו רצונות משלו בכתיבתו. השיר, הוא הדג שנלכד.
כן, משה, משהו כזה. עוד ארחיב על זה, תודה.
השיר נוגע באמת, אבל לא זו העובדתית דווקא, אלא הנפשית. במובן זה, לא חשובות העובדות – העיקר האמת.
יפה שוחה לו דג הדיו שלך, סבינה.
נכון, ורק משוררים חשים זאת מנפשם.
תודה, אמיר, הדג שמע אותך ונתן קפיצה של שמחה !
באשר ל"אמת" זה התחיל להיות מבלבל כשניסיתי להבין מה השיר אומר עליה פשוט היא לא אחת הן ליגיון!