למרות שיש לי המזל להיות הבוס של עצמי, אני רוב הזמן עובדת במסגרת משימות. כאן בבלוג כל הכייף הוא לגלוש חפשי, אסוצייאטיבית, בלי המשכיות, בתגובה לזה ולזה…
וזה בתגובה לתגובה של חנה – (שוב שיר של עֲדוּלָה)
לְכָל צֶמַח יֵשׁ מַלְאָךְ
לְכָל צֶמַח יֵשׁ מַלְאָךְ
שֶׁלּוֹחֵשׁ לוֹ : "גְּדַל וּצְמַח !"
הַמַּלְאָךְ לִי מְחַיֵּךְ…
כִּי הִגַּעְתִּי
עִם מַשְׁפֵּךְ !
מקסים ,אקנה את ספר שיריך ואקרא מהם לנכדותי, מדהימה הפתיחות הזאת לאסוציאציות וגרויים ,זה ללכת עם האנטנות דרוכות ורוטטות לכל זיע ולדעת לתרגם את התדרים העל קוליים שלהם למילים, איזה יופי !
חנה, את משמחת אותי מאד. תודה ושבת שלום
מקסים, ונוגע ללב.גם לוקח אותי לשאלות של הורות וגבולות ההשגחה העליונה,גבולות התפילה. הזמנתי את "העיפרון שלי הוא אניה".
ועוד: מאלק-מלאק-, תפילה-תפילה, אם לא יהיה מישהוא אם משפך בסביבה לא יעזור הרבה. זה מזכיר לי סרט שראיתי לא מזמן על חמש נזירות בחור נידח באר"הב, שמתפללות שאלוהים יבנה להן כנסייה.אבל ה"משפך" בא בדמות בחור כושי חסון.
סליחה, הייתי בלי משקפיים: כמובן מלאך.
לוסי, עשית מה שביקשתי בליבי: שתעבירי את השיחה ביננו במקום למייל לבלוג.
אכן הכרחת אותי לחשוב מה המסר? כשאני כותבת אני מרגישה שתפשתי משהו ולא מתאמצת לחשוב מה.
זה בדיוק מה שאת אמרת. יש מלאך… אבל כדאי לעזור לו.
אדולה גיבורתי.
וזה בכלל לא שיר לילדים.
כי אני כמעט בן חמישים…
תודה, יוסי. האם התקיימה הפגישה בגלריה?
🙂
אז לצמח הזה יש שני מלאכים!
חמוד כתמיד.
כן, עדה, אני עדיין מנסה להבין מה בעצם זה אומר.
מקסים!
העלת חיוך רחב על שיפתותיי.
אני בעצמי מטפלת בגינה, משקה ומטפחת,
אך מעולם ולו לרגע קל, לא חשבתי שזה עושה אותי מלאך עם משפך.
מקסימה עינו של המשורר.
יש או אין מלאך, אני את חלקי אעשה!
סבינה, השיר הזה והשיר: "מי דואג?" כל כך ממלאים את לב החיוך… הייתי שמחה לקבל ספר עם המון שירים כמו אלו. רק "טוּב לב" יש בהם…
שני ספריה הטריים של עדולה הם צעצועים בעם עובד
שאלות לא קלות בהוצאת א"ח 048727227
:))
שווה להמשיך את סוג הדיבור הזה גם לתוך שירי "מבוגרים". התוצאה יכולה להיות מדהימה.
התענגנו, גרא ואני
שיר מרווה.
איזו תגובה אורגנית לשיר, אסתי!
תודה איריס וגרא — עכשו יש פנים מאחורי השם.
נפלא סבינה.
הזכיר לי טקסט של זורז" ברסנס כמדומני שבוצע על ידי יוסי בנאי.
משה, זה כנראה רעיון מהקבלה. לא קישרתי בכלל עם ברסנס. אבל קלעת בכיוון כיוון שהוא אחד הזמרים האהובים עלי ביותר.
גם זה מקסים(ראי תגובתי לפוסט הקודם) ומעורר את הילד הנצחי שבכולם שדימויו המושלם מופיע ב"הסופה" בדמותו של אריאל.
איזה קישור מעניין. אולי תרחיב קצת על אריאל הילד הנצחי.
ילדים אינם מלאכים. אבל בחלק מהם עשוי להיות צד מלאכי, המתבטא בשעשוע
ענוג, שאין לו תכלית מעבר לשעשוע. הילד הנצחי גם נתון לחוויית פליאה משתאה מכל דבר הנקרה על דרכו.לעתים הוא גם נתון לפנטסיות אומניפוטנטיות
כאילו הוא קוסם רבמג שאיננו כפוף
לכללי הזמן והמרחב. משהו מכל אלה
מצוי באריאל. עוד איכות מכרעת המגדירה אותו היא צורך גדול בחופש – בחופש הגדול.
תודה, מוטי, אגיב בשיר של עדולה. שבת שלום
אהבתי.