קַיִץ בְּבִקְעַת הַיַּרְדֵּן צהריים
לְהִכָּנֵס עִם כָּל הַגּוּף
אֶל גּוּף הַמַּיִם שֶׁאַתְּ –
גּוּף מָלֵא , שֶׁצִּמֵּחַ שַׂעֲרוֹת-קָנִים
שׁוֹרְצוֹת שָׁלְּדָג וְקוֹרְמוֹרָן .
שׁוּב כְּבָרִאשׁוֹנָה
לְהִכָּנֵס
עִם כָּל הָרֹאשׁ
וְעִם הַשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַחַיִּים
בִּצְלִילָה אַחַת יָשָׁר אֶל הַנְּבִיעָה . . .
וּלְהַעֲלוֹת עַצְמִי
עוֹלָה
בָּ א וֹ ר הַ מְּ אַ דֶּ ה
חיים רוחניים וחומריים מאוחדים בשחיית צהריים בכנרת -יישות נוכחת בחייך ובזכות שירייך בחיי.
אור מתאדה – צרוף מיוחד של אור מימי.
לילה טוב
מירי, לא האור מתאדה. האור כל כך חזק שהוא מאדה אותי ולכן אני עולה (קרבן או מנחה) על מזבח.
אופס בטח – אור מאדה אבל בכל זאת הוא מאדה גוף רטוב-אותך ועולה לעולה? כן מתנתקת מרחם כנרת ועולה באמצעות האור המאדה למעלה בקו אנכי לשמי האל שהאור הוא שליחו.
מוזר לי "המאדה", אבל השיר והחוויה – תענוג.
צריך להתנסות בחם הזה כדי להבין שיש ימים בהם האור עצמו מאדה אותך
כמו מגיעה למקורות היצירה ונמסה…כך נראה לי.
לוסי, גם חוויית שחיה פיזית פשוטה. אבל הפיזי יש לו תמיד מימד רוחני.
סבינה
נראה לי שישו מציץ עליך מדי פעם.
לאקי יו…
בקר טוב
איריס
אני תמיד מודעת אליו. איך אמר עמיחי: "מפלס הכנרת תמיד בתודעתי", אז ישוע תמיד בתודעתי וגם רחל וגם ברנר ובכלל כל מי שחי כאן והשאיר מסמך שאני יכולה להתרפק עליו ולהעשיר את יומיומי.
התכוונתי ש-ה ו א מודע אליך… שאת אצלו ולאו דוקא הוא אצלך, ובכל מקרה זה טוב..
נכון, איריס. לא תאמיני– כל משפחתי "חזרה בתשובה" אליו!
ואללה…עכשיו הבנתי את ענין ה- כ" המתחלפת (כליל-כנרת)
סליחה על המילה הנדושה – מקסים.
אהבתי במיוחד את ה
וּלְהַעֲלוֹת עַצְמִי
עוֹלָה
בָּ א וֹ ר הַ מְּ אַ דֶּ ה
הדברים האמיתיים, התשתיתיים חייבים לחזור על עצמם ומשום כך נחשבים נדושים . תודה, שירה.
יש משהו בהתבוננות הרגועה הזאת (וכמובן בגיאוגרפיה) שמזכיר קצת את רחל.
וזה יפה. במיוחד הסוף, עם האור המאדה. וגם החזרה אל המים, "כבראשונה".
רחל היא שכנה שלי כאן, אני כל הזמן בדו-שיח איתה. תודה.
איזה כיף.
אני דווקא אהבתי את שתי השורות הראשונות.
נכון,שירי, כייף להיכנס למים, ואני הולכת לעשות את זה עכשו!
אהבתי מאוד את "באור המאדה" ולמה?
כאשר יש ערפול חושים שומעים את הקולות
והאור… מאדה.
ובשיר עובר ערפול חושים מתוק