איזה מזל שהינואר שלנו איננו נראה כך!
ובכלל קוראים לו חצי טבת וחצי שבט.
כנראה שמזג-האויר הטוב (בואו לא נחשוב על הקיץ)
הוא הפיצוי על כל צרותינו.
רוֹלְף יאקוֹבְּסֵן
בְּיָנוּאָר
אָה, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לִי לַעֲשׂוֹת בְּיָנוּאָר!
כְּשֶׁהַיָּמִים מַגִּיעִים בְּקֹשִׁי לַבִּרְכַּיִם
וְשׁוּב וְשׁוּב הָרֹאשׁ נֶחְבַּט בַּכּוֹכָבִים
כְּמוֹ בַּעֲלִיַּת-גַּג דְּחוּסָה מַדִּים יְשָׁנִים.
בְּיָנוּאָר ,כְּשֶׁהָעוֹלָם שׁוֹפֵעַ שֶׁלֶג חַי
הַמְּקַדֵּם אוֹתְךָ בִּנְבִיחוֹת-שִׂמְחָה עַל הַזְּגוּגִית
וְשׁוֹכֵב "אַרְצָה" בְּצַיְתָנוּת מִחוּץ לַדֶּלֶת כְּמוֹ כֶּלֶב צַח וְטוֹב
שֶׁעָט לִרְחֹץ אוֹתְךָ בִּלְשׁוֹנוֹ הַמְחֻשְפֶשֶת .
בְּיָנוּאָר
כְּשֶׁהַכֹּל סָגוּר וּמְסֻגָּר וְלַכְּבִישִׁים יֵשׁ חוֹמוֹת לְבָנוֹת
שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְנַתֵּר וּלְנַקֵּב בָּהֶן בּוֹרוֹת עִם הָרַגְלַיִם
וְלַעֲשׂוֹת כִּמְעַט כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ:
לָצֵאת הַחוּצָה אוֹ
לְהִשָּׁאֵר בִּפְנִים,
לְסַדֵּר מְגֵרַה
וְלִמְצֹא תַּצְלוּמִים יְשָׁנִים-בַּיְשָׁנִיִּים
שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַחְלִיט לִשְׂרֹף מִיָּד – אוֹ לְחַכּוֹת עִם זֶה.
וְלִטֹּל סֵפֶר , לְנַעֵר מֵעָלָיו קְצָת אָבָק
וּלְעַלְעֵל בָּאֲגוּדָל אֶת הַדַּפִּים… עַד רְגִיעָה,
מִין סוּפַת-שֶׁלֶג קַלָּה. וְהַמִּכְתָּבִים
עִם כְּתַב-הַיָּד שֶׁנַּעֲשָׂה קָשׁוּחַ , יָדַיִם שֶׁהוּשְׁטוּ לָגַעַת
מִתְגַשְׁרוֹת מֵעַל הָאוֹקְיָנוֹס שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאנוּ , אֶל הָאָרֶץ
הַמְּהֻסָּה הַזֹּאת
בָּהּ כָּל הַדְּבָרִים זֵהִים וְכָל הַפָּנִים שְׁטוּחִים
כִּפְנֵיהֶם שֶׁל שְׁעוֹנִים , הַמְּרִימִים גַּבָּה
לְכָל הִרְהוּר שׁוֹקֵק שֶׁל קֹצֶר-רוּחַ.
מָה עוֹד אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּיָנוּאָר,
כְּשֶׁכָּל הַמִּלִּים כְּבָר נִנְאָמוּ עַד מָוֶת
וְהֵן פְּזוּרוֹת סְבִיבֵנוּ כְּמוֹ עִתּוֹנִים קְמוּטִים
וְכָל הַפְּצָעִים כְּבָר נֶחְבְּשׁוּ בְּגָאזָה
וְכָל הָעֲקֵבוֹת כְּבָר טֻשְׁטְשׁוּ
וְאַתָּה יָכוֹל לָקוּם וּלְהִתְהַלֵּךְ
וְלִשְׁמֹעַ אֶת הָרִצְפָּה חוֹרֶקֶת מִתַּחְתֶּיךָ
וְאֶת הַתַּנּוּרִים נוֹהֲמִים בַּהֲנָאָה בְּגָרְמָם אֶת עַצְמוֹת הָעֵצִים.
–חֲזֹר וְשֵׁב. חַלֵק אֶת הַקְּלָפִים
שֶׁל מִשְׂחָק הַ"בָּדָד " הַגָּדוֹל
שֶׁאַף-פַּעַם אֵינֶנּוּ נִגְמָר , וּשְׁאַל אֶת עַצְמְךָ
מָה עוֹד תּוּכַל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִיל לִבְּךָ שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ,
לְהַצִּיעַ לוֹ טַבָּק כֵּהֶה יוֹתֵר?
קוּם וְטַפֵּס עַל סֻלָּם , הַנֵף
דֶּגֶל נוֹעָז שֶׁל עָשָׁן מֵאֲרֻבַּת בֵּיתְךָ
לְעַנֵּג אֶת הָעֲנָנִים הַחוֹפְזִים וּקְרֵבִים מִקָּרֶלְיָה
עִם שָׁדַיִם דְּווּיִים לְהַדְהִים
כְּדֵי לְהָנִיק אֶת הַיָּמִים הַבָּאִים עָלֵינוּ
וְאֶת מְעַט הַשֶּׁמֶשׁ הַצְּהֻבָּה שֶׁתֵרַאֵה בִּמְהֵרָה
עַל עַמּוּדֵי הַגְּדֵרוֹת שֶׁל פֶבְּרוּאָר.
אֲבָל עַכְשָׁו עֲדַיִן יָנוּאָר – הַמְתֵּן שְׁנִיָּה, הַתְּאֵם אֶת עַצְמְךָ
לַקֶּצֶב שֶׁל לִבְּךָ. וְתֵן לַכּוֹכָבִים לְהַמְשִׁיךְ לְרַשְׁרֵשׁ
לְצִדֵּי מִטָּתְךָ. אַתָּה רוֹאֶה מֵצַח שֶׁמִּתְגַּלֶּה ,
קְלַסְתֵּר-פָּנִים בַּזֹּהַר-הַצְּפוֹנִי.
כֵּן, מִבַּעַד לְמָסַכֵּי -עוֹפֶרֶת אֲפֹרִים
הִיא בָּאָה לְהַצִּיב מְנוֹרָתָהּ לִמְרַאֲשׁוֹתֶיךָ , קָרוֹב קָרוֹב,
לִבְחֹן לְאוֹרָהּ אֶת פָּנֶיךָ
לִרְאוֹת אִם הִשְׁתַּנּוּ.
סבינה, בניגוד להערתך לפני השיר איני מוצא בו טרוניות וטענות כנגד החורף, ולהפך, נראה שהדובר מלמד אותנו שאפשר להנות מהחורף, מהחופש לעשות כמעט הכל בחוץ ובפנים כשהכל סגור ומסוגר, מהבדידות, מהעדר האור (באה לי מחשבה שבחושך לא רואים את קמטי הזמן) , מההתבוננות פנימה, מההאטה בקצב הלב והחיים.
ושתי שאלות –
האם השורה:
עַל עַמּוּדֵי הַגְּדֵרוֹת שֶׁל פֶבְּרוּאָר
הודגשה גם במקור ?
הַמְחֻשְפֶשֶת – האם הניקוד החסר מכוון כדי ליצור משלב משמעות וצליל בין חיספוס
לחשׂיפה ?
ועוד שאלה לגבי ההקדמה השיר – למה לדחוף 'משמעות יהודית' לקריאת שיר שאין לה בו מקום ? האם אין בכך התנשאות ?
אין בכך התנשאות. קצת שמחת עניים.
אך בסגנון שלך ובתגובתך- יש ויש
אהוד, איפה התנשאות! שמחת עניים כן.
השיר עצמו אירוני. קשה להם לנורבגים לעבור את החרף.
טעויות כתיב אינן מכוונות והן מתוקנות על ידי המנקד המקצועי לפני צאת הספר. שום שורה לא מודגשת– אם זה נראה כך– זה מקרי.
שיר מקסים סבינה, גם התרגום שלך, ובלי השלג והתנור גם אני משחקת בינואר במשחק בדד הבלתי נגמר
חני, את ובדידות? הרי את מוקפת משפחה ואהבה.
אבל, למי שכותב, ההסתגרות החרפית מועילה.
את היום הזה ביליתי על ספסל בקצה המזח בגינוסר… לשם אני נמלטת, בשעות שלא צריך אותי, מביתי שהפך לבית חולים וכח עזר נכנס ויוצא חפשי.
בתחילת הישיבה נזקקתי לכובע שמש ובסופה נמלטתי על אופניי מהגשם!
קשה להיות בפנים אפילו בחרף. זה עתה נמלטתי מהגשם