מותו של הטייס האנגלי

בימים אלה ראה אור ספר מתורגם חדש לשתי נובלות, סיפור קצר ומסה על כתיבה, מאת הסופרת מרגריט דיראס. דיראס, אחת הדמויות הבולטות ביותר בחיי הרוח של צרפת מאז מלחמת העולם השנייה, שכתבה במהלך יובל שנים מעל ארבעים רומנים ותסריטים, ידועה בעיקר בזכות שני ספריה, הירושימה אהובתי והמאהב, שתורגמו לשפות רבות, עובדו לקולנוע, והעמידו אותה במרכז השיח הספרותי.

אלא שהספר הזה, לא רק שהוא מציע הצצה אל חדר-חלל הכתיבה של דיראס, בזכות המסה לכתוב, הפותחת את הספר, והופך אותו למקום משמעותי ביותר במה שמרכיב את דיראס כסופרת, אלא שהוא מעמיד גם אופציה של קריאה אחרת לחלוטין של דיראס, אופציה שהיא תובענית, אמיצה ולרגעים קשה ממש.

כמו ברומנים הירושימה אהובתי והמאהב, נסבות גם שתי הנובלות שבספר סביב מושא האהבה והיות האהבה בה בעת בלתי אפשרית. שבי הקסם של לול ו. שטיין מגולל את סיפורה של לול ו.שטיין, אישה צרפתייה, שדעתה נטרפה נוכח אהבה נכזבת שידעה בצעירותה. בעבור עשר שנים מבקשת לול לגאול עצמה ממסכת ייסורים זו, דרך חדירתה אל מערכת יחסים חשאית בין חברתה הטובה מנעוריה לבין רופא צעיר שהיא רואה בו התגלמות אהובה הבוגדני ההוא. סגן הקונסול, גיבור הנובלה השנייה, הושהה מצרפת בעקבות מעשה איום שביצע שם במהלך שירותו ונשלח לכלכותה שבהודו בהמתנה למינוי חדש, אלא שהתאהבותו הנואשת באשת הקונסול הצרפתי, תצר לעד את צעדיו ואת אפשרותו לגאולה. 

בשתי הנובלות מעצבת דיראס גיבורים שמצבם הנפשי מעורער למדיי, אשר נודדים קדימה מעברם כדי לבקש תיקון. אלא שבניגוד לשני הרומנים המפורסמים של דיראס, שהם קומוניקטיביים מאד וגובלים לעיתים במלודרמטיות, נחשפים כאן אופני כתיבה המסרבים לקומוניקציה הפשוטה, החשופה. כאן נדמה שהבסיס אשר מניע את דיראס לכתוב אהבה הוא חוסר היכולת לכתוב אותה. ותפיסה זו עומדת בזיקה ישירה לדבריה של דיראס עצמה על מעשה הכתיבה במסה שלה : "אני חושבת שמה שיש לי נגד הספרים, באופן כללי, הוא שהם לא חופשיים. רואים את זה דרך הכתיבה : הם מונפקים, הם מאורגנים, מוסדרים, מותאמים לכללים אפשר לומר". שתי הנובלות כאן נלחמות במגמה זו של "הספרים" הלכה למעשה, בעושר פיוטי מצמרר, בהבנה מפליאה של נפש האדם כמי שנד בין ארוס להרס, ובתיאור הווירטואוזי של הנוף הממשי שבו מתרחשים סיפוריה, כמקבילה ממש לסוריאליזם הפנימי של גיבוריה.

כמו המאהב מתרחשת הנובלה סגן הקונסול על רקע ההווי הקולוניאלי של הודו-סין. דיראס, שנולדה ב 1914 בהודו-סין הצרפתית, הכירה לעומק את ההתנהלות העקרה, הכואבת והמנוונת של הילידים הלבנים בתוך המושביות האקזוטיות אך שכוחות האל הללו. אלא ששוב, כוחה של הנובלה כאן, בניגוד להמאהב עומדת על ההכרה בהתרחשות הספרותית דווקא במישור ה"לא נאמר", במישור הסאב-טקסט, וחוויית הקריאה היא זו שמבקשת ליצור איזה רצף עלילתי-נפשי, שהכתוב חותר תחתיו. המתח המרתק הזה של בין קריאה-כתיבה הופך את שתי הנובלות להישגיה הגדולים ביותר של דיראס.

יחד עם זאת, התעורר בי קושי ואפילו התנגדות נוכח המסה של דיראס על הכתיבה והסיפור מותו של הטייס האנגלי, שבו היא קובלת מתוך הניסיון לספר את סיפור מותו, על האפשרות לכתוב סיפור כזה. נדמה היה, שברגעים שדיראס אינה מתחייבת למסגרת בדיונית אלא מנסה להפקיע אותה, ולכתוב על הכתיבה, או בסיפור הקצר – לכתוב את הכתיבה, היא נתפסת דווקא בקלקלתה, כמי שהולכת שבי אחרי הדימוי העצמי שלה כסופרת, כמי שמתפלפלת באינסוף הסתייגויות, התכחשויות והסתבכויות על מעשה הכתיבה, כביכול מתוך נאמנות מקסימאלית לעצמי שלה, אך בעצם דרך הקמתו של מסגד אסתטי, שהוא כמעט נרקיסיסטי, ושנכרך סביב הדימוי המוסרי-סגנוני של משמעות היותה סופרת.

הכתיבה על מעשה הכתיבה, למרות הסקרנות והעניין שהיא מעמידה באופן מיידי מצד הקורא, היא אקט מועד לכישלון מראש, של עמידת הסופר מול דימויו העצמי, כמו גם סירובו לכתוב על משהו שהוא כמה לכתוב עליו. דווקא בנובלות, מוכיחה דיראס שקיימת אפשרות ספרותית אמיתית לעשות את זה, מבלי לגלוש לאסתטיקה מעוורת ולהתפלפלות מוסרית, ובהיותן מן היפות ביותר שקראתי, אני רואה בספר הזה הכרח של ממש.

לכתוב / מותו של הטייס האנגלי / שבי הקסם של לול ו.שטיין / סגן הקונסול |

מרגריט דיראס |  תרגום ואחרית דבר : נורית פלד-אלחנן | הוצאת כרמל | 86 ₪