יש נהר שלא פצה פיו, שולמית בת-עמי, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה. דברים של העורך יקיר בן-משה ושישה שירים יפים מתוכו

לוּ יָכֹלְתִּי

לְהָשִׁיב בַּזְּמַן אֶת

הַכֹּתֶל הַשָּׂרוּף

אֲשֶׁר בְּמִגְרַשׁ הָאַסְפָנוּת שֶׁל הַשָּׂטָן

הָיוּ מִתְיַשְּׁרוֹת שִׁלְדוֹת הַבַּרְזֶל

וּמִתְחַבְּרִים הַגַּלְגַּלִּים מֵעַצְמָם

לְהַסִּיעַ יְפֵי טֹהַר,

הַמְּפִיצִים אוֹר עֲלוּמִים

אֶל בֵּיתָם.

 

יש נהר שלא פצה פיו, ספר שיריה הראשון של שולמית בת עמי, הוא ספר של אמת, כוח ודממה. בשפה צלולה, כנה ומדויקת, שפה הלוהבת את כאב הימים הללו לכדי נשימה ארוכה ומהפנטת, מביטה בת עמי על המקום בו אנו חיים במבט חד, רענן ומקורי ("פַּעַם יִכָּתֵב סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל 2020 / וְאִם תִּכָּנֵס תִּמְצָא שֶׁבְּאֶרֶץ רְחוֹקָה / אֶת הַלֶּחֶם אָפוּ מֵחִטָּה שֶׁפֹּרְקָה / וְאָז הֻרְכְּבָה / כָּךְ שֶׁתִּצֹּר הִתְמַכְּרוּת מְדוּדָה"), עשיר באלוזיות ("מָלְאוּ אֲסָמֵינוּ דָּם / וְלוּלֵינוּ קַיִן / בָּתֵּינוּ הוֹמִים קִינוֹת / וְאַדְמָתֵךְ פּוֹרַת קְבָרוֹת") ובדימויים עזים ("יֶבְגֶנִי מְגַמְגֵּם כְּמוֹ אֶגְזוֹז פּוֹלֵט מָסַךְ בּוּעוֹת").

 

בת עמי כותבת על בית, על נשיות, משפחה, על ירושלים, על מלאוּת וריקוּת המקום הזה – כתיבה המגיעה לשיאה במחזור המצמרר "מגרש האספנות של השטן" בעקבות 7 באוקטובר. קשה לדמיין קורא שייוותר אדיש לקול העדין הזה, קשה לדמיין קורא שלא יחוש את ליבו הולם מעט אחרת מול השורות המטלטלות: "בּוֹדְדָה עַל סַף הַמַּחֲנָק נִשְׁעַנְתִּי / וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הַכְּלִי / לְמַלְּאוֹ בְּאוֹר זְרִיחַת מְחִילָה". בין אור למחילה, זאת אכן שירת זריחה.

 

יקיר בן-משה, משורר ועורך הספר

 

 

שישה שירים יפים מתוך "יש נהר שלא פצה פיו":

 

 

מגרש האספנות של השטן

 

 

לוּ יָכֹלְתִּי

לְהָשִׁיב בַּזְּמַן אֶת

הַכֹּתֶל הַשָּׂרוּף

אֲשֶׁר בְּמִגְרַשׁ הָאַסְּפָנוּת שֶׁל הַשָּׂטָן

הָיוּ מִתְיַשְּׁרוֹת שִׁלְדוֹת הַבַּרְזֶל

וּמִתְחַבְּרִים הַגַּלְגַּלִּים מֵעַצְמָם

לְהַסִּיעַ יְפֵי טֹהַר,

הַמְּפִיצִים אוֹר עֲלוּמִים

אֶל בֵּיתָם

 

אַךְ עָמַדְתִּי אִלֶּמֶת

בְּמִגְרַשׁ הָאַסְּפָנוּת שֶׁל הַשָּׂטָן

שֶׁהִצִּיג בְּרַאֲוָה עִסַּת בַּרְזֶל מֻתֶּכֶת.

מַה תִּרְצִי, הוּא שָׁאַל בְּקוֹל מַתַּכְתִּי,

רַכָּה, קָשָׁה, חֲצִי קָשָׁה

מְחוֹרֶרֶת, מַבְאִישָׁה,

1600 חֲתִיכוֹת לִרְשׁוּתֵךְ, בְּמִבְצָע.

וַאֲנִי קָפָאתִי

כְּמוֹ הַצְּעָקוֹת

הַנִּמְתָּחוֹת מִשִּׁבְרֵי הַזְּכוּכִית אֶל הָרָקִיעַ.

 

וּבִישִׁיבַת מַעְלָה הִתְכַּנְּסוּ מַלְאָכִים

וּבָאוּ מַלְאֲכֵי זָקָ"א וְאָסְפוּ אֶת שֶׁהָעַיִן הַדּוֹמַעַת

מִתְקַשָּׁה לִרְאוֹת

וְאַחֲרֵיהֶם בָּא הַמַּלְאָךְ יָנִיב

לִשְׁאֹב עֲפָרָם מִבֵּין הַמּוֹשָׁבִים

וְאַחֲרוֹנִים בָּאוּ מַלְאֲכֵי רָשׁוּת הַטֶּבַע וְהַגַּנִּים

לְסַנֵּן וּלְקַדֵּשׁ הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים

לְחַבֵּר סִימָנִים

מָוֶת וּשְׁאֵלָה

וְלָשִׂים בִּקְצֵה הַכְּאֵב נְקֻדָּה.

 

לֹא יָכֹלְתִּי לְהַצְלִיל

אֶת הַמִּלִּים הַמִּצְטוֹפְפוֹת לָצֵאת בְּכַעַס מִפִּי

אַךְ אֲנִי זוֹכֶרֶת הֵיטֵב

שֶׁלַּמַּלְאָךְ הַדּוֹלֶה סִימָנִים בְּמַפּוּחַ קוֹרְאִים יָנִיב חַיִּים

שֶׁשָּׁרָשַׁי מִשְׁתַּבְּחִים כְּבָר 3000 שָׁנִים

וְשֶׁבְּשִׁשָּׁה בְּאוֹקְטוֹבֶּר לִפְנֵי ע"ח שָׁנִים

הוּקְמוּ בַּנֶּגֶב בְּלַיְלָה אֶחָד 11 יִשּׁוּבִים

בְּחָסוּת כּוֹכְבֵי הַכִּפּוּרִים.

 

קֵדְמָה וַחֲצֵרִים

מִשְׁמַר הַנֶּגֶב, שׁוֹבָל, כְּפַר דָּרוֹם וְנִירִים,

אוּרִים, נְבָטִים, גַּלְאוֹן וּבְאֵרִי

וְגַם מוֹשַׁב תְּקוּמָה

הַצּוֹפֶה בּוֹ וּמַצְפִּין

כִּי זֶה הַשָּׂרוּף עוֹד בְּפָנָיו

רֹאשׁוֹ יַרְכִּין.

 

 

ביום השנה לטבח הנורא, 7.10.24, ערכתי ביקור ביישובי העוטף. היום התחיל בדקת דומייה בשעה 6:29 מול הדגל הגדול בנתיב העשרה, והסתיים באתר פסטיבל נובה ברֵעים. הביקור המטלטל באתר המכוניות השרופות, הסמוך למושב תקומה. הוציא ממני את המילים האלה. היה זה שדה חיטה ועוד יהיה.

 

 

קין

 

מָלְאוּ אֲסָמֵינוּ דָּם

וְלוּלֵינוּ קַיִן

בָּתֵּינוּ הוֹמִים קִינוֹת

וְאַדְמָתֵךְ פּוֹרַת קְבָרוֹת

מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה

וּמָה, מַה לֹּא לָקַחְתְּ עֲדַיִן?

 

 

אלומה

 

כָּל הַשְּׁקָרִים שֶׁאָלַמְתָּ לִי

הָיוּ כְּזֵר וְרָדִים

אֲשֶׁר יָבְשׁוּ בֵּין דַּפֵּי תְּמִימוּתִי

 

וַאֲנִי מְנַסָּה לְהִזָּכֵר בַּנִּיחוֹחַ

שֶׁהִתְפּוֹגֵג

 

וּבִבְהֹר הַיּוֹם

אֵאָסֵף

לִפְתֹּחַ חַלּוֹן

 

 

יש ואיני יכול

 

יֵשׁ נָהָר שֶׁלֹּא פָּצָה פִּיו

יֵשׁ חֻרְשָׁה שֶׁנּוֹתְרָה חֲרִישִׁית

יֵשׁ אֲבָנִים נְדַמּוֹת

יֵשׁ חֵרְשׁוֹת

יֵשׁ יַבָּשָׁה מְבֻקַּעַת דְּמָעוֹת

יֵשׁ אוֹר בִּשְׁלַבּוֹ הַשָּׁחֹר

יֵשׁ יָמִים הַמְבַקְשִׁים לְהִתְבַּדּוֹת

וּבּוֹבּ דִּילֶן עוֹד נוֹקֵשׁ עַל דְּלָתוֹת

בּוֹאִי אִמָּא,

אֵינִי יָכוֹל עוֹד לִירוֹת

 

 

סיפור פשוט

 

פַּעַם מִזְּמַן

הָלַכְנוּ מִמִּגְדַּל שָׁלוֹם

אֶל הַיָּם

כְּמוֹ מְגַלִּים מְדִינָה חֲדָשָׁה

 

שְׁלוּבִים בִּרְחוֹב שַׁבַּזִי

גַּלֵּי אַהֲבָתֵנוּ

הִתְחַבְּרוּ ליָּם

בִּמְשִׁיחָה אַחַת רַכָּה

 

נִיחוֹחוֹת פָּרִיז

גֶ'לֶטוֹ אָנִיטָה

וְקַדִּישְׁמַן

סִפּוּר פָּשׁוּט

וְשִׂמְלוֹת אַרְגָּמָן

בֶּן־גּוּרְיוֹן עַל הָרֹאשׁ

וּמִגַּג בֵּית תָּמָר

חֲשׂוּפַת עַכּוּז מְנַסָּה לִגְלֹשׁ

 

בְּקָפֶה נִינָה

סְפָלִים וְכַפִּיּוֹת מְאַלְתְּרִים מַנְגִּינָה

עֵת לָה וִי אוֹן רוֹז

וְנֶה מֶה קִיטֶה פָּה

הִתְעַרְבְּבוּ מֵעָלֵינוּ כְּחֻפָּה

 

כִּקְלִפָּה

 

וְאִישׁ הַחֲצוֹצְרָה עוֹדֶנּוּ מְנַגֵּן

סוּזָנָה וְדָלָל

ורֵיחַ הַיָּם עוֹדֶנּוּ,

וְגַלָּיו

וּבֵית הַמָּלוֹן שֶׁבּוֹ נָשָׂאתָ אֶת לִבִּי

לַשָּׁוְא

 

 

מאסנו

 

יִתְעַצְּבוּ הַשָּׁמַיִם

יִרְעַם הַיָּם

וְתִגָּעֵל הָאָרֶץ

מִמַּלְכָּהּ

וַעֲשֶׂרֶת תְּרֵיסָרֶיהָ

 

 

יש נהר שלא פצה פיו, שולמית בת-עמי, עורך: יקיר בן-משה, ניקוד: יאיר בן-חור, יצחק רפפורט, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין. שלמי תודה למשורר ולסופר, צדוק עלון, על העזרה בהפקת הספר. עמדה, 96 עמודים, 74 שקלים