אנטארקטיקה, נטלי יצחקי, ספר שירה חדש בהוצאת עמדה, שירים מתוכו ודברים עליו

אנטארקטיקה, נטלי יצחקי, ספר שירה חדש בהוצאת עמדה,

שבעה שירים מתוכו ודברים עליו בשולי הספר:

 

אחרית הימים

 

יוֹם אֶחָד, נָשׁוּט מִחוּץ לְמַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ

אוּלַי אֲפִלּוּ נֵשֵׁב עַל אוֹתוֹ הַכּוֹכָב

כְּבָר לֹא יִכְאַב לָנוּ דָּבָר בָּאֲוִיר הַצָּלוּל הַזֶּה.

קֶרֶן זָהָב לֹא תִּשְׂרֹף אוֹתָנוּ

צֶדֶק יִשְׁמֹר עָלֵינוּ בְּעַנְוַת כּוֹכָב

מִישֶׁהוּ יַבִּיט בָּנוּ מֵעֵבֶר לְקַו הַכְּפוֹר

נָחוּג סְבִיב חֲגִיגַת הָאוֹר הַזֹּאת.

הָעִצְּבוֹנוֹת שֶׁהוֹתַרְנוּ בְּלִי שֶׁאִישׁ יוּכַל לִרְאוֹת

יִתְפָּרְקוּ לִכְדֵי כַּדּוּרֵי אֵשׁ קְטַנִּים

אִישׁ לֹא יֵדַע שֶׁפַּעַם הָלַכְנוּ שְׁנֵינוּ יַחַד עַל אֲדָמָה בּוֹעֶרֶת

דָּבָר לֹא יָעִיד עַל שֶׁנִּפְרַדְנוּ כְּמוֹ נְפִילַת אַסְטֵרוֹאִיד

הָאַשְׁמָה שֶׁנָּשָׂאנוּ שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת

תִּמַּס בְּחֶמְלָה אֶל הַר גַּעַשׁ כָּבוּי וּמָלֵא זִכְרוֹנוֹת

בַּחֲדָשׁוֹת יֹאמְרוּ – "זֶה סוֹף הָעוֹלָם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם"

וְאֵיזוֹ אַהֲבָה

אֵיזוֹ אַהֲבָה תִּהְיֶה כָּאן.

 

 

תשמיש

 

"עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה:

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ." (שִׁיר הַשִּׁירִים פרק ד', פס' ו'-ז')

 

 

אַחֲרֵי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי,

נִכְנַסְנוּ לַחֶדֶר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת

בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה,

הָרַעַד עוֹלֶה בֵּינוֹת קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת

אֲנִי מַנִּיחָה אֶת הָרֹאשׁ בֵּין הַסָּדִין הַוָּרֹד אֶל הַכַּר

אַתָּה מְטַפֵּס מֵהָרַגְלַיִם כְּמוֹ שֶׁמַּתְחִילִים לַעֲלוֹת אֶת הָהָר,

אֵין אִישׁ מִלְּבַדֵּנוּ, אֲבָל יֵשׁ אֶחָד שֶׁצּוֹפֶה עָלֵינוּ מִן הַחַלּוֹן

אַתָּה מְדַגְדֵּג אֶת הַשִּׁפּוּלִים מֵהַיָּרֵךְ עַד לַגְּבוּל הַתַּחְתּוֹן

הֵיכָן שֶׁהָאֲדָמָה נֶאֱסֶפֶת מֵעַל אֲבָנִים נִסְתָּרוֹת

וְהַלַּיְלָה שֶׁלָּנוּ הוֹפֵךְ בְּרֶגַע אֶחָד לִהְיוֹת יוֹם.

וַאֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לְךָ עַל רִגְעֵי הַזְּכוּכִית שֶׁנִּנְעֲצוּ לִי בַּבָּשָׂר

אֲבָל אַתָּה מַמְשִׁיךְ אֶל הַמַּעְיָן, מַצְמִיד שְׂפָתַיִם

בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁל הָהָר

בַּדֶּרֶךְ אֶל הַמִּדְרוֹן, פַּעַם דִּבּוּר, פַּעַם נְשִׁיקָה

בְּכָל נְשִׁיפָה אֲנִי לוֹחֶצֶת אֶת הַמִּזְרָן חָזָק אֶל הַמִּטָּה

אַתָּה נוֹגֵעַ בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ יִפְרְצוּ מִמֶּנִּי הַחַיִּים

שׂוֹרֵךְ אֶת יָדְךָ אֶל יָדִי כְּמוֹ הָיִינוּ שְׁנֵי חֲבָלִים,

וְיֵשׁ בֵּינֵינוּ דִּבּוּר לָבָן, שֶׁאֵין בּוֹ נִדָּה

אִם כִּי יָדַעְנוּ כְּאֵב בַּמִּרְוָחִים הַדַּקִּים שֶׁל הַמִּלָּה,

וְהַוִּילוֹנוֹת מִצִּדֵּנוּ נוֹשְׁמִים בְּקֶצֶב אַחֵר כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְטַפְּסִים

לֹא מְפַחֲדִים לְהִתְלַכְלֵךְ מֵהַסִּכּוּי שֶׁנַּגִּיעַ לְשִׂיא,

וְנִדְמֶה שֶׁהָרוּחַ עוֹד רֶגַע נִגְמֶרֶת לָנוּ בָּרֵאוֹת

וַאֲנַחְנוּ שׁוֹאֲפִים אֲוִיר שֶׁמְּהַדֵּד אֵלֵינוּ חֲזָרָה מִן הַקִּירוֹת

אֲבָל בָּרֶגַע הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה – אֵינֶנִּי מוֹצֵאת חֶלְקַת שָׁמַיִם.

אַתָּה יָשֵׁן עִם הַגַּב כְּמוֹ דֶּלֶת נְעוּלָה

בִּרְחוֹב חָשׁוּךְ בִּירוּשָׁלַיִם,

וַאֲנִי עֲדַיִן כָּאן, מְבַקֶּשֶׁת שֶׁלֹּא תֵּרֵד אַחֲרֵי שֶׁהִגַּעְתָּ לַפִּסְגָּה

שֶׁתִּשָּׁאֵר כָּל הַלַּיְלָה עֵר כְּאִלּוּ הָיִיתָ נַעַר בְּאֶמְצַע תְּפִלָּה

שֶׁתְּחַבֵּק אוֹתִי חָזָק אֵלֶיךָ אַחֲרֵי שֶׁזֶּה נִגְמַר

אֱלֹהִים יוֹדֵעַ, שֶׁמַּה שֶּׁנִּשְׁאָר –

זֶה תָּמִיד הַחִבּוּק שֶׁאַחֲרֵי הָהָר.

 

 

***

 

גַּם הַבֹּקֶר הַזֶּה קַמְתִּי עַל רַגְלַי כְּמוֹ הָיִיתִי גֶּשֶׁם יוֹרֵד

וּבְכָל עֵת אֲנִי סוֹלַחַת וְאָז נִזְכֶּרֶת

שֶׁאוּלַי אֵינֶנִּי מְבִינָה אֶת פָּנָיו

שֶׁל הַזְּמַן הַזֶּה.

וַאֲנִי מַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת

נֶאֱמָנָה לַשֶּׁמֶשׁ, לַיָּרֵחַ, לָאֲדָמָה

וּשְׁנֵינוּ יוֹשְׁבִים לְבַדֵּנוּ

וּבֵינֵינוּ חֶלְמוֹנִית צְהֻבָּה מְחַכָּה

וְאַתָּה אוֹמֵר לִי לָבוֹא אֵלֶיךָ

וַאֲנִי סוֹלַחַת וְאָז נִזְכֶּרֶת

גַּם הַבֹּקֶר הַזֶּה קַמְתִּי עַל רַגְלַי כְּמוֹ הָיִיתִי גֶּשֶׁם יוֹרֵד.

 

 

***

 

לֹא עוֹצְרִים בִּגְלַל הַשֶּׁמֶשׁ אֶת אֱלֹהִים

מֵעָלַי עֲנָנִים לְבָנִים שְׂמֵחִים וְצוֹדְקִים

וּבַסּוֹף בֵּין כָּל הָאֲנָשִׁים אֲנִי מַמְשִׁיכָה

יָדַי בּוֹנוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם מִשָּׁעָה לְשָׁעָה

וְאָז אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת וְרוֹאָה אֶת מְאוֹר פָּנֶיךָ –

זֶה הָרֶגַע בּוֹ עָלַי לְבַקֵּשׁ אֶת חַסְדֶּךָ.

לוּ הָיִיתִי פֶּרַח לֹא הָיָה צֹרֶךְ לְהַסְבִּיר לְאִישׁ

שֶׁבִּגְלַל הַשֶּׁמֶשׁ אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלֶיךָ.

 

 

***

 

 

אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלֶיךָ בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה

אֲבָל אֵינֶנִּי מְסַפֶּרֶת עָלֶיךָ לְאִישׁ

כְּמוֹ שֶׁהָאֲדָמָה אֵינָהּ מַסְבִּירָה לִדְבוֹרַת הַדְּבַשׁ

אֶת אֲרָעִיּוּתוֹ שֶׁל הַלֹּטֶם.

וְאַתָּה מוֹשִׁיט אֵלַי יָד לְרֶגַע

עַל חֶלְקַת מַלְכוּת שֶׁנִּבְרְאָה בִּדְבָרֶיךָ

וְשׁוּב אֲנִי בָּאָה וְחוֹזֶרֶת אֵלֶיךָ

וְאֵינֶנִּי מְסַפֶּרֶת עָלֶיךָ לְאִישׁ

כְּמוֹ שֶׁהָאֲדָמָה אֵינָהּ מַסְבִּירָה לִדְבוֹרַת הַדְּבַשׁ

אֶת אֲרָעִיּוּתוֹ שֶׁל הַלֹּטֶם.

 

 

***

 

וּפִתְאֹם הָיִיתִי בְּהִירָה לְךָ כְּמוֹ סַחְלָב קָדוֹשׁ

וְלֹא הִסְתַּרְתִּי דָּבָר מִן הַשֶּׁמֶשׁ

וְהָיִיתִי כְּכָל יְכָלְתִּי

וּמִתּוֹךְ עָלִים גְּבוֹהִים קָרָאתָ אֵלַי וְאָמַרְתָּ

שֶׁאֵין דָּבָר לְהִצְטַעֵר עָלָיו.

וְדִבַּרְתָּ אֵלַי כָּךְ

וְאָהַבְתָּ אוֹתִי כָּךְ

גַּם הָיִיתִי כְּכָל יְכָלְתִּי.

 

 

אצבעות

 

תִּרְאֶה אוֹתָן, אֶת כָּל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁנָּתַתָּ בְּיָדֵינוּ –

שֶׁהוּנְפוּ לְעֶבְרֵנוּ לֹא פַּעַם לְהַרְבִּיץ בָּנוּ תּוֹרָה,

שֶׁהוֹרוּ לָנוּ בְּתוֹכֵחָה לְהִפָּרֵד מִיצָרִים רָעִים,

שֶׁנִּקְמְצוּ לְעֶבְרֵנוּ כְּאֶגְרוֹף הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה בָּנוּ אָשָׁם.

שֶׁלִּטְּפוּ אֶת רָאשֵׁינוּ וְהִנִּיחוּ לָנוּ לְהֵרָדֵם עַל פִּרְקֵיהֶן.

אֶת כָּל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁכָּתְבוּ אֶת הַשִּׁירים הַיָּפִים בָּעוֹלָם

(שֶׁלֹּא אֲנִי כָּתַבְתִּי)

שֶׁיָּצְרוּ אֶת הַכְּלִי הֶעָדִין בְּיוֹתֵר עִם גִּמּוּרֵי הַצִּפּוֹר.

אוֹתָן אֶצְבָּעוֹת שֶׁנִּגְּנוּ אֶת שִׁירַת הָעֲשָׂבִים מֵהַקְּמִיצָה

אֶל אֲבִי הָעוֹרְקִים שֶׁל הַלֵּב,

שֶׁנָּשְׂאוּ תְּפִלּוֹת, בְּשֵׁם אוֹהֲבֵי תּוֹרָתֶךָ.

שֶׁקָּטְפוּ לִי פְּרָחִים, אֶת אֵלֶּה שֶׁהֲכִי אָהַבְתִּי

שֶׁהֵסֵבּוּ לִי עֹנֶג עַד שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִפְקֹחַ אֶת עֵינַי,

שֶׁצִּיְּרוּ אֶת "בְּרִיאַת הָאָדָם" עַל תִּקְרַת הַקַּפֶּלָּה.

תִּרְאֶה אוֹתָן, אֱלֹהִים

אֶת הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה

שֶׁאָנוּ נוֹשְׂאִים מֵהַכָּתֵף עַד לַקֹּטֶן

פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ יָדַיִם רְאוּיוֹת

לְבַקֵּשׁ בָּהֶן אֶת שְׁלוֹמְךָ.

 

 

בשולי ספר:

 

אפשר לומר בהחלט כי נטלי יצחקי היא משוררת לירית טובה מאוד שעושה דרך מרשימה. יתר על כן, מעבר לפרסומים ספורדיים כאלה ואחרים בכתבי עת, הרי שאפשר לכתוב כאן בגאון שיצחקי היא משוררת עֶמדתית, דהיינו בת בית בהוצאת עמדה, משוררת ההוצאה בכל רמ"ח איבריה ושס"ה גידיה, לא רק משום שכל ארבעת ספריה עד כה: "חוף אסור לרחצה", "אחרי הפסיק, אהבה", "מדברת איתך מתוך השריפה" וכעת "אנטארקטיקה" ראו אור בהוצאת עמדה, אלא משום שתפיסת השיר והשירה אצלה קרובה עד מאוד לליבי.

 

זאת שירה מובנת, שירה קומוניקטיבית, שבמרכזה עומדת דוברת אוהבת ולעיתים מאוהבת, לעיתים מתנכרת, אבל תמיד בעלת לב רַגָּשׁ העולה על גדותיו בדימויים מקוריים וצירופים מפתיעים משורה לשורה. במרכז הווייתה של הדוברת הזאת עומד לא אחת הייאוש הברנריסטי המוכר מן הספרות העברית, הייאוש השואל למה הכול כל כך מורכב בהוויה ולשם מה, והאם תתאפשר גאולה לנו, להוא ולהיא, בתוך המצב הסבוך הזה, אפילו לא גאולה שלמה, אלא נחמה פורתא.

 

ייחודו של הקובץ החדש "אנטארקטיקה" הוא בזה שרבים מן השירים נפתחים ונסגרים בשורות זהות או שורות דומות. זה סיגור מסורתי מעניין, אבל זה גם דבר שמוביל לשיר מעגלי ואפשר לקרוא שוב ושוב ולפתוח אותו לאינטרפרטציות, מה יקרה בסוף כל הדרכים להוא ולהיא המסורתיים.

 

יתר על כן, הייתי אומר שאלוהים נכנס יותר לשירים של יצחקי בקובץ הזה, כלומר היא נותנת מקום לפתע לאמונה ולכל מה שנמצא מֵעֵבֶר לנו. יש כאן בפירוש חיבור רליגיוזי יותר לאֵל מאשר לאדם, גם אם לעיתים נדמה שהוא נובע מתוך ייאוש קיומי. עם זאת, היא נשארת רומנטית וברנריסטית. רומנטית במובן של פרח הקיום, הצמחייה הבוטנית המסמלת רֶגֶשׁ בשירים. ובכל זאת יש כאן שירים דתיים מובהקים. אלוהים נוכח בחיפוש אחר האושר והאהוב.

 

רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומו"ל

 

 

נטלי יצחקי (1983), שיריה פורסמו בכתבי עת, באנתולוגיות ובעיתונות. "אנטארקטיקה" הוא ספר שיריה הרביעי.

 

אנטארקטיקה, נטלי יצחקי, איור כריכה: אבי עופר, ניקוד: יצחק רפפורט, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין. שלמי תודה למשורר ולסופר צדוק עלון על העזרה בהפקת הספר. עמדה, 70 עמודים, 72 שקלים