שירה, סרג'יוֹ אפטר, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שירים מתוכו ודברים משל המשורר ומשלי על הספר בעריכת יקיר בן-משה

שירה, סֶרְגְ'יוֹ אַפְּטֶר, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שירים מתוכו ודברים משל המשורר ומשלי על הספר בעריכת יקיר בן-משה

 

 

מוזה

 

הִתְלוֹנַנְתִּי

וְלֹא דִּמְיַנְתִּי

שֶׁהִיא תַּעֲנֶה לְזַעֲקָתִי

 

תּוֹפִיעַ עֵירֻמָּה

וְתִגַּע

וְתַכְנִיס אוֹתִי פְּנִימָה

וְתִתְנַעֵר

 

רַק כְּדֵי לְשַׁעְבֵּד אוֹתִי

וְלַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָהּ

בְּמַחְשְׁבוֹתַי

בְּיָדַי

 

עַד שֶׁאַחְלִים

עַד שֶׁאֶנְשֹׁם לִרְוָחָה

וְהִנֵּה אֲנִי בֵּין הַחַיִּים

וְשׁוּב כּוֹתֵב

 

שִׁירָה.

 

 

הנה דברים של המשורר סֶרְגְ'יוֹ אַפְּטֶר על ספרו "שירה":

 

דו שיח שירתי בין המשורר לבין עצמו על זהות, אמונה וכתיבה ככלי הישרדות בעולם שסולד ומתרחק מפענוח. "שירה" הוא קובץ שירים המשקפים תחנות ביניים במסע חיפוש אחר משמעות – בו הניגודים, הדילמות וחוסר האונים מתורגמים לתהיות, אך גם לתובנות. זהו הוא ניסיון עיקש להבין, לעבד, לתקן ולרפא, והתוצאה לא ידועה מראש, מלבד בקשר לתפקידן של המוזות והאמת שבאמנות.

 

עוד עשרה שירים יפים מתוך הקובץ "שירה" של סרג'יו אפטר:

 

 

רישומים

 

מֵעֵת לְעֵת

אֲנִי רוֹשֵׁם:

 

רַעֲיוֹנוֹת

דֵּעוֹת עַל הַמַּצָּב

מַחֲשָׁבוֹת סְתָמִיּוֹת

תִּזְכּוֹרוֹת לַחֲשִׁיבָה נוֹסֶפֶת

מִשְׁפָּטִים הֶכְרֵחִיִּים

סִסְמָאוֹת קְטַנּוֹת

מַסְקָנוֹת גְּדוֹלוֹת

לְקָחִים שֶׁלֹּא לָמַדְתִּי

זִכְרוֹנוֹת עִקְּשִׁים

מִשְׂחֲקֵי מִלִּים

חָכְמוֹת שֶׁל יְלָדִים

מִסְפְּרֵי טֶלֶפוֹן חֲשׁוּבִים

זִירוֹת הִתְרַחֲשׁוּת

רִצְפֵי אֵרוּעִים

צֵרוּפֵי מִקְרִים

קַוֵּי יְסוֹד

עֲלִילוֹת חֶלְקִיּוֹת

חֲצָאֵי שִׁירִים

מִגְוַן טְיוּטוֹת וָחֳמָרִים

 

כִּי מִטִּמְיוֹן תֵּצֵא שִׁירָה.

 

 

שיר על ריק

 

בְּלֵית בְּרֵרָה

אֲנִי כּוֹתֵב שִׁיר עַל רִיק

הַמְּיֹעָד לְהָצִיף

אֶת מָה שֶׁיָּבוֹא,

אֶת מָה שֶׁאֵין.

 

אִירוֹנְיָה שֶׁבַּשִּׁיר עַל רִיק

אֲשֶׁר תּוֹפֵס מָקוֹם

רַק כְּדֵי לַחְלֹף

וּלְהִשָּׁכַח

 

 

איש מצומצם

 

אִישׁ בְּתוֹךְ נַעֲלַיִם גְּדוֹלוֹת

יוֹרֵד מִכִּרְכָּרָה אֲדֻמָּה,

רַגְלָיו הַדַּקּוֹת עֲטוּפוֹת מִכְנְסֵי כֻּתְנָה,

חֻלְצַת צֶמֶר אֲרֻכָּה

מִתַּחַת לִמְעִילוֹ הַשָּׁחֹר,

מַסֵּכָה

מַסְתִּירָה אֶת עֵינָיו.

הַכֹּל נִרְאֶה גָּדוֹל

עַל הָאִישׁ נְמוּךְ הַקּוֹמָה,

בִּמְיֻחָד רַעֲמָתוֹ הֶעָבָה הַצְּבוּעָה לָבָן.

אֵין לָדַעַת מֵאַיִן בָּא,

לְאָן נוֹסַעַת הַכִּרְכָּרָה,

מָה חָלַם הָאִישׁ לִהְיוֹת

לִפְנֵי שֶׁהִצְטַמֵּק,

לְעוֹלָם לֹא יְסֻפַּר עוֹד

עַל אִישׁ הַצָּמֵא לְשִׁירָה גְּבוֹהָה.

 

 

שיר המספרה

 

אִישׁ עָצוּב

בְּמִסְפָּרָה

בְּסוֹף יוֹם חֹרֶף

מְקַבֵּל אֶת דִּינוֹ,

מְצַיֵּת לְהוֹרָאוֹת הַהַפְעָלָה

לְלֹא הִתְנַגְּדוּת.

 

הָאִישׁ נִכְנָע:

הוּא מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ,

מַסְגִּיר אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ לַלְּהָבִים

וְנִפְרָד מֵרַעֲמָתוֹ.

הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר

רַק כְּדֵי לָלֶכֶת

 

וְלַחְזֹר

לַתִּסְפֹּרֶת הַבָּאָה.

 

 

לעולם לא אוותר

 

חָמֵשׁ דַּקּוֹת

אֲנִי רוֹצֶה לְעַצְמִי.

כּוֹס קָפֶה וְסִיגַרְיָה,

עַל הַשֻּׁלְחָן מֻנָּח קִיּוּמִי.

 

אַל תְּצַפּוּ לְצִדּוּק,

אַל תָּעֵזּוּ לְבַקֵּר.

עַל חָמֵשׁ דַּקּוֹת

לְעוֹלָם לֹא אֲוַתֵּר.

 

אֶת חֵרוּתִי הִקְרַבְתִּי,

אֶת כְּבוֹדִי, חַפּוּתִי.

אַחְרוֹן יְסוֹדוֹתַי הִשְׁאִירוּ,

אִם לֹא, יִקָּבַע מוֹתִי.

 

שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַפְרִיעַ,

שֶׁאִישׁ לֹא יַשְׁמִיעַ דְּבָרִים.

חָמֵשׁ דַּקּוֹת קֹדֶשׁ,

קָפֶה, סִיגַרְיָה וֶאֱלֹהִים.

 

 

צפונה מכאן

 

הַדֶּשֶׁא שֶׁל הַצָּפוֹן יָרֹק יוֹתֵר,

הַיָּם נָקִי, נְטוּל עוֹפֶרֶת יְצוּקָה,

הָאֲוִיר צָלוּל וְכֵן הַיַּיִן,

צָפוֹנָה מִכָּאן הַכֹּל נִפְלָא.

 

צָפוֹנָה מִכָּאן הַכֹּל רָגוּעַ:

הַצִּפּוֹרִים מְצַיְּצוֹת בְּמַקְהֵלָה,

הַשִּׁירִים זוֹרְמִים לְלֹא הַפְרָעָה,

הוֹ, לֵילוֹת צְפוֹנִיִּים שֶׁל שַׁלְוָה!

 

צָפוֹנָה מִכָּאן אֵין מִלְחָמָה:

גַּנֵּי שׁוֹשַׁנִּים הִצְפִּינוּ

וּבָלְעוּ אֶת שְׂדוֹת הַמּוֹקְשִׁים,

לְלֹא מוֹרָא, לְלֹא תְּרוּעָה.

 

 

הדם שבתוכם

 

בַּמִּלְחָמָה בֵּינִי לְבֵין הַיַּתּוּשִׁים

אֲנִי תָּמִיד מְנַצֵּחַ

וְהֵם תָּמִיד מַפְסִידִים.

הֵם לֹא מַצְלִיחִים לַעֲקֹץ אוֹתִי,

אַךְ מִתְעַלְּלִים מִפַּעַם לְפַעַם

בְּאִשְׁתִּי וּבִבְנִי,

דָּמָם מֵהַסּוּג הַלֹּא נָכוֹן.

 

אֲנִי רוֹדֵף אוֹתָם,

מַדְלִיק אֶת כָּל הָאוֹרוֹת

כְּדֵי לִרְאוֹת הֵיטֵב,

מְרַסֵּק אוֹתָם בְּמוֹ יָדַי

וְהֵם מִתְפּוֹצְצִים.

 

דָּם מִדָּמִי בְּתוֹכָם.

 

 

כשירות מבצעית

 

אֵין לִי תַּפְקִיד

בַּמִּלְחָמָה הַמְּשֻׁנָּה הַזּוֹ.

 

אֲנִי לֹא כָּשִׁיר,

לֹא מַתְאִים,

אֲנִי לֹא תּוֹרֵם,

לֹא עוֹזֵר.

 

אֲנִי לֹא קָצִין,

לֹא חַיָּל,

לֹא רוֹפֵא,

גַּם לֹא חַקְלַאי.

 

אֲנִי רַק כּוֹתֵב בַּשּׁוּלַיִם

וְחוֹשֵׁב יוֹתֵר מִדַּי.

 

 

אנושות

 

נַכֶּה בָּהֶם,

נַכֶּה בָּהֶם מַכּוֹת שֶׁלֹּא חָלְמוּ,

נָבִיא אֶת לַהֲבוֹת הַהֶרֶס לִגְבָהִים חֲדָשִׁים,

נִשְׂרֹף אֶת הֶעָתִיד,

וְנַשְׁמִיד אֶת הַתִּקְוָה

עַד אָבְדַן הַהַכָּרָה,

עַד שֶׁנִּסְתַּפֵּק בַּמְּחִיר שֶׁגָּבִינוּ

וְנֶאֶמְרָה עַל יָדֵינוּ הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה,

עַד שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר עַל פְּגִיעָה יְשִׁירָה

וְנֵרָקֵב

לִקְרַאת סוֹף הָרַמַדָאן.

 

 

ימך

 

הַיָּם הַזֶּה שֶׁלְּךָ,

חוֹפֵי הַיַּהֲלוֹם וְהַפְּנִינָה,

הַצּוּקִים, הָהָר,

הַגָּדָה הַמִּזְרָחִית

מִשֶּׁפֶךְ נַחַל הַמְּלָכִים

וְעַד הַמִּצְפֶּה הַצְּפוֹנִי.

לֵךְ בִּדְרָכֶיךָ

עִם הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ

בִּתְחוּמְךָ שֶׁלְּךָ

וְדַע שַׁלְוָה

כִּי הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם עָלֶיךָ

וְעַל הַנּוֹף אֲשֶׁר בָּרָאתָ בְּמוֹ עֵינֶיךָ.

 

הַיָּם הַזֶּה שַׁיָּךְ לְךָ

וְאַתָּה לוֹ

בְּכָל מְאוֹדְךָ.

 

 

דברים משלי על הספר "שירה":

 

שיריו האישיים, הליריים והיפים של סרג'יו אַפְּטֶר בקובץ הביכורים שלו שנקרא "שירה", מתכתבים כל הזמן ובאופן מודע עם מלאכת השיר עצמה בפרט ועם מעשה האמנות באשר הוא בכלל. לא לחינם נקרא בפשטות ספר השירה הזה כפי שהוא נקרא.

 

כחוט השני נשזרים כאן ביופי פואטי המלחמה והארס-פואטיקה. הן מתערבבות זו בזו בשדות הסמנטיים של השירים. ככלל, שירתו של אפטר עוסקת השכּם והערב ובאופן חזק בצד הארס-פואטי במובנו הרחב של המושג. אפטר עוסק במילה כדבר כולי המעביר כלל חוויה אנושית. חלק מן השירים הם שירי התבוננות בדיוקנאות, אנשים שהמשורר נתקל בהם בחיי היומיום, בחלום. גם לשירים אלה פולשים השירה ומעשה האמנות כשלעצמו.

 

שבח יש לחלוק גם למשׁוֹעוֹרֵךְ (הֶלְחֵם מילים של "משורר" ו"עורך") יקיר בן-משה על מלאכת העריכה העדינה והמדויקת. השיר האהוב עליי הבא הקרוי "רישומים", כמו אחרים המצויים בקובץ, מדגים את דבריי כאן יפה:

 

מֵעֵת לְעֵת /  אֲנִי רוֹשֵׁם: // רַעֲיוֹנוֹת / דֵּעוֹת עַל הַמַּצָּב / מַחֲשָׁבוֹת סְתָמִיּוֹת / תִּזְכּוֹרוֹת לַחֲשִׁיבָה נוֹסֶפֶת / מִשְׁפָּטִים הֶכְרֵחִיִּים / סִסְמָאוֹת קְטַנּוֹת / מַסְקָנוֹת גְּדוֹלוֹת / לְקָחִים שֶׁלֹּא לָמַדְתִּי / זִכְרוֹנוֹת עִקְּשִׁים / מִשְׂחֲקֵי מִלִּים / חָכְמוֹת שֶׁל יְלָדִים / מִסְפְּרֵי טֶלֶפוֹן חֲשׁוּבִים / זִירוֹת הִתְרַחֲשׁוּת / רִצְפֵי אֵרוּעִים / צֵרוּפֵי מִקְרִים / קַוֵּי יְסוֹד / עֲלִילוֹת חֶלְקִיּוֹת / חֲצָאֵי שִׁירִים / מִגְוַן טְיוּטוֹת וָחֳמָרִים // כִּי מִטִּמְיוֹן תֵּצֵא שִׁירָה.

 

שיר אינוונטארי מרשים בקצבּו – השימוש בסוף השיר במילה טִמיון במשמעות המקורית של מחסן, בית-אוצַר המדינה, המצלצל את ציון, דהיינו את הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים", ואת הביטוי "ירד לטִמיון" כמובן, כל כך מקסים.

 

רן יגיל – מבקר, סופר עורך ומו"ל

 

 

מילים אחדות על המשורר:

 

סרג'יו אַפְּטֶר נולד וגדל בצפון ארגנטינה, ראה עולם ומצא עצמו משתקע בישראל. הוא בוגר אוניברסיטת לוּבֶן שבבלגיה. בתחילת דרכו הספרותית כתב טקסטים בספרדית המתכתבים עם ספרים וסופרים. לאחרונה הוא כותב בעיקר שירה בשפה העברית. שני ספרי ילדים פרי עטו ראו אור.

 

פרטים על הספר:

 

שירה, סרג'יו אפטר, עורך: יקיר בן-משה, ניקוד: גילי תל-אורן, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין, על העטיפה: "ריקוד המוזות", עמדה, 89 עמודים, 64 שקלים