רן יגיל סופר ועורך

יצירתו המונומנטלית של דון דלילו, המגנום אופוס שלו "תת־עולם" (הוצאת "כנרת זמורה-ביתן", תרגום מאנגלית: דוד שחם) מעלה תהיות רבות באשר לקול הקולקטיבי של המספר. אין ספק כי דלילו יודע לכתוב באופן פוליפוני את האמריקנה עד הסוף, בדרך אבסולוטית, תוך היסטי מצבים באותה זירת התרחשות. שליטה ללא מצרים במלאכת הסיפור.   בפרק הראשון של רומן זה המחזיק כאלף עמוד, יש תיאור ...

התחיל גם אצלי האביב. פסח קרב ובא, ואיתו הדיון המטפורי הגדול והמעייף לעִתים, על חירות. עשו לעצמכם טובה וקִראו את הספר הצנוע והמרגש הזה של טל איפרגן ("הגדה – אם תרצו", הוצאת "עמדה") מעטים הם הספרים התמטיים בשירה המצליחים לאחד נושא ולהביאו ממש צרוף ועטוף בדחילו ורחימו כאתרוג יקר, אבל זה כבר דימוי מחג אחר.   יש בשירים האלה נאיביות ...

גּוּפִי עָטוּף וּמְעֻבֶּה בְּגוּפְךָ / לִפְעָמִים אֲנִי טוֹבֶלֶת בְּתוֹךְ שַׁעֲוָה רוֹתַחַת, / וְלִפְעָמִים מֻקְפֵּאת בְּתוֹךְ עֲנַן בָּרָד זוֹעֵם. / אֲנִי צְרִיכָה לְהִזָּהֵר, יוֹם יוֹם / לֹא לְהִתְקָרֵב לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, פֶּן תִּמַּס מֵעָלַי כְּנֵר. / לֹא לָבוֹא אֶל הַכְּפוֹר פֶּן תִּתְנַפֵּץ מִמֶּנִּי / בְּגוּשִׁים שֶׁל קֶרַח. כשקראתי את ספרה של פנינה מכל שיר שבספר הזדקרו מול עיניי שתי מחשבות דומות וקשורות ...

קשר הנפש־שמש. יהוּדית אוֹריה היא משוררת מעשירה ומרתקת. מעין יונה וולך של האינטלקט. השדה שלה רחב והסקרנות והפתיחות כלפי העולם עצומות. במקום מתח בין רגש לשכל היא יוצרת השלמה – האמנות והמדע מתאחדים.   בספר השירה היומרני הזה (צבאים, הוצאת פרדס, עורך: יואב איתמר) יש שני שערים. האחד קרוי "מנדלה: שירת הראשית", וכשמו כן הוא – מעגל קודש ומרכז היקף. ...

חברי "בננות בלוגס" היקרים. אני גאה להציג כאן לחברי הבלוגרייה את הסרט של אחי דני יגיל "מקבל ההחלטות". אנא מכם, חברים יקרים, היכנסו וראו את הסרט. מובטח לכם שתיהנו. אשמח אם תגיבו ב"יוטיוב" או כאן. סרט שווה-שווה עם עודד תאומי בתפקיד הראשי, גדי יגיל, אבי, ושחקנים נוספים נפלאים.   גדעון הראל, ראש-ממשלה מכהן בישראל, מגיע לעימות טלוויזיוני מכריע מול יריבו ...

אני שוקד בימים אלה, בין שאר עיסוקיי, על רומן ביוגרפי שיהא מונולוג של סבי, משה חורגל ז"ל, שחקן תיאטראות "המטאטא" ו"הקאמרי". הנה הפרולוג לרומן, שהוא מעין raison d'être של היצירה:   שחקנים אינם יוצאים לפנסיה. הם מתים על הבמה. אך לא סבי משה חורגל. בשנת 1968 הוא לקה בלבו על הבמה בזמן ההצגה "המחיר" של ארתור מילר, והחליט שרב לו ...

במועדון הקריאה שלי ביפו אשוחח על הסופרת יהודית הנדל ז"ל. אעסוק בשני סיפורים משלה מתוך הקובץ "כסף קטן" (הוצאת הספריה, 1988) עורך: מנחם פרי. הסיפורים הם: "נמוך, קרוב לרצפה" ו-"איך הִכּרתי את אצ"ג". ברקע לשני הסיפורים – הפותח והסוגר בקובץ – מצויה האֵם, אימא של המספרת, חומֶה שנפטרה בדמי ימיה. במרכזם באחד מצוי האב הזקן של המספרת המתחבט היכן להיקבר? ...

בספר שיריה החדש "טעם הבת" (הוצאת "אפיק", עורך: דוד וינפלד) מתפנית אילה בן לולו מההיבטים בעיסוק הביוגרפי-לירי אל עבר החברה שבה אנו חיים, אל עבר העולם, ובעיקר עולם הנשים בתוך העולם הגברי, מצב המינים. הרבה אלימות ואי-נעימות יש בשירים האלה. הרבה מאוד טֶנֶף. אבל, עם זאת, יש איזו לשון זהוֹרית של נחמה המרחפת עליהם. ניתן בעצם לגייס את המושג בַּתִּיּוּת ...

כבוד הנשים באשר הן שם. בספר שיריו החדש ("פועלים. סניף קלנסווה", הוצאת "עמדה") דוד בּרבּי מנסה לחבר את אהבתו למקום אל אהבתו לעם. בעצם מדובר בשני עמים: הוא כישראלי-יהודי והעם הערבי היושב בציון. בּרבּי רואה את השלום שחייב לבוא מבחינתו בפרטים הקטנים: בחנויות, בסחורה, ברחובות, בנשים העובדות בבנק ומחוצה לו – בקלנסווה כולה. ברבי כותב כך כי עירו ביום היא ...

שירים של שגיא אלנקוה בלוויית הערה של חן יסודות על שירתו בכתב העת האינטרנטי לספרות – "יקוד" שגיא אלנקוה 03/02/2017 19:16:33 ​חרדה מהתקרחות   עִגּוּל רֹאשְׁךָ, יָרֵחַ רֹאשְׁךָ, אֶלִיפְּסָה שֶׁנִהְיֵית פְּחוּסָה כְּלַפֵּי מַטָּה, יְדִידִי – מִגֻּלְגָּלְתְּךָ, עוֹלִים נְחָשִׁים, וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נִהְיֵית זָהָב, פָּז נוֹצֵץ, זְהָבְךָ כָּלֶה, סֹמֶק אַחֲרוֹן שֶׁל שָׁמַיִם, מַבְעִיר אֲגֻדַּת נְחָשִׁים צָרָה שֶׁראֹשָׁם נִשְׁמָט וּמֻשְׁלָך לַקַּרְקַע.     * ...