רן יגיל סופר ועורך
כבוד הנשים באשר הן שם. בספר שיריו החדש ("פועלים. סניף קלנסווה", הוצאת "עמדה") דוד בּרבּי מנסה לחבר את אהבתו למקום אל אהבתו לעם. בעצם מדובר בשני עמים: הוא כישראלי-יהודי והעם הערבי היושב בציון. בּרבּי רואה את השלום שחייב לבוא מבחינתו בפרטים הקטנים: בחנויות, בסחורה, ברחובות, בנשים העובדות בבנק ומחוצה לו – בקלנסווה כולה. ברבי כותב כך כי עירו ביום היא קלנסווה, הסמוכה למושב שלו ניצני עוז; ועירו בלֵיל היא תל אביב התוססת. את הדואליות הזו הוא חי ביומיום ובשירים: המערביות התל אביבית והַפָּנים אל המזרח הערבי, אל פְּנים היבשת.
מוטיב מרגש ורגיש בספר הוא שירים על נשים ערביות. ברבי מתבונן בהן תוך כבוד וחרדת קודש לאישה באשר היא אישה, ובעדינות גברית ואבּהית מופלאה, כמו בשיר האהוב עליי "עטוית חיג'אבּ": עטויַת חיג'אבּ הנערה./ רק קו אוויר מפריד בינינו/ יפה היא כמו בִּתי/ שואלת:/ "יא-חאג', זו פעם ראשונה/ אני מול המכונה/ האם תוכל לעזור לי?"/ והיא תבטא זאת/ בשפה ערבית יפה/ ואני שמבין טוב את שפתה/ עונה:/ "הכניסי את הכרטיס וקִראי,/ המכונה ידידותית כמוך"./ עושֶׂה זאת במבטא עברי צח/ המעלה חיוך/ על שפתיה/ והן אותן השפתיים שמבטאות בחן/ במבטא הערבי./ מדהימה הקִרבה/ כאילו המרחק אינו קיים/ עברי-ערבי/ חילופי אותיות בלבד/ כמו חילופי המילים בינינו/ אני והיא כמו אב ובת/ ואפילו החיג'אבּ לא יוכל להפריד/ בינינו.
זהו ספר שירה דו-לשוני עברי-ערבי. מתרגם השירים לערבית הוא אחמד עאזם, ההגהה הלשונית בערבית נעשתה על ידי עבד אלרחים שיך יוסף, והמשורר רוני סומק ועבדכם הנאמן אחראים על העריכה בגרסה העברית. לא פלא אפוא שהספר הצנוע הזה ריגש את ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), ששלח לבּרבּי מכתב הוקרה. אינשאללה יבוא השלום באמצעות האנושיות הגלומה בשירים הללו. רן יגיל
עטיפת הספר. צילום ועיצוב: צופית ברבי