אוקיינוס הקברניט

      אבא ישב למרגלות תיאטרון "הבימה" וגירד את הראש הגדול שלו, אלפי כינים התעופפו וצעדו בצעידת מרש אל עבר הכביש, חצו את מעבר החצייה והגיעו לשדרות רוטשילד. אבא הלך אחריהן וישב למרגלות עמוד החשמל, מעל מרצפות עליהן מסומנות בצבע לבן אופניים. הוא גרד את זקנו כמו כלב וישב בישיבה מזרחית, ציפורניו השחורות מכורסמות עד העצם. אבא הרכין את ...

                אהובי שוקע בעומקי לאחר מעשה אהבה חורט בנוצותיו לחש התפוררות הכתלים מעליו הוא נע בנועם רוחו הנסדקת לכדי שטף אור מושך קווים סביב צלו השקוף מרוב שכחה אולי אהבה תתעורר בו לקול ציפור המשהה את המוות.  בין כתליו אשמע לחשים, לא שקט, יש בו סערה, לא רגיעה סוערת. הוא אומר שמבעד לזריקה ...

      אקְרא לךָ אוּרְשִׁינָה, עוֹף חוֹל יהודי, מעל שולחני אוליד אותךָ מחדש,   תַּחְשׁוֹב שזה שוּלחן ניתוחים בחדר לידה, אני נוטלת מגריפה לסלק סערות מראשׁךָ,  כּי בתור עוף חול אתה עף מדי גבוה, אני מסירה את קוֵי האפר מעל ריסיךָ,   כי בתור עוף חול אתה נשרף כל אלף שנה, עיניךָ מוּכּרוֹת לי היטב,  עד תום הלילה אתה שוב תישרף, ...

        תמיד היה שיר בְּסוף המַחְבֶּרת שהשיב אותְךָ אל מקוֹמְךָ עלֵי מקוֹמוֹת אךְ כדי לכתוב אותו היה עליךָ לִשְׁכּוח את שִׁמְךָ אֶת מראה פניךָ בראי אֶת כל החתוּם על גורלךָ עזבתָ כְּכרית שהשילה נוצותיה מבעד חלונְךָ קפצְת אל השיר וְארבת לעצמךָ בחשאֵי הלילה המופיע לעת יום וְהיית לְחתול מכוּנף ינְשוף בּעל שיניים מוּשְחזוֹת וְריטשְׁת בטנךָ ללדת מילותיךָ ...

ערב שירה   יום חמישי, ה-8.11 שעה 21:00 , "מקום" , רחוב חיים ויטאל 2, פלורנטין. הכניסה חופשית ורצויה! לפרטים :  0524082275   או  0509967744   מקריאים: אפרת מישורי, אריק א., ציפי שטשוילי, יהודה ויזן, מאיה בז"רנו, עודד כרמלי, חגית גרוסמן ומרינה גרוסלרנר   "בסלון של יובל" –  ועידת פסגה בהנחיית יובל בן-עמי      

         1   רַק בַּלַּיְלָה שָׁבָה סְטֶלָה לִמְנוּחַיְכָה בְּסוֹנֶט לְאוֹר יָרֶחַ הִיא שׂוחָה לָהּ וּמְשוֹחַחַת עִם מֵתֶיהַ שָׁם לְמַעְלָה. לִמְנוּחַיְכָה שָׁבָה סְטֶלָה רַק בָּלַּיְלָה פּוֹשֶׁטֶת שִׁמְלָתָהּ בָּאֲפֵלָה מְשָׁזֶּפֶת חֲלִיפַת עוֹרָהּ מָעְפִּילִים גָּלִּים בְּבִטְנַת מְעִילָהּ מְצִיפִים חָלָל נוֹקֵב שֶׁלִּיבָּהּ  גְּבוּלוֹתָיו הַמַּקִּיפִים, בֵּין קִירוֹת גַּב וּבֶטֶן נִלְגָּם שִׁקוּי מֻנְהַר בְּאוֹר הַנֶּפֶשׁ, לְגוֹלֵל אֶת הַאֶבֶן מְעַל שֶׁלֹּא יָשׁוּב. 2   ...

             היא לוקחת אותי אל רגעי לידתי תאוות לשונה לגימת לוויתן הבל פיה נחל לקמוס מאדים ומכחיל הבל פיה צמח כימי מתקתק.   היא שואפת הדי צבע שמן הם מותירים בפיה הבל משכר בכחול וצהוב צובעת את מי הים בירוק בטרם שכיבתה בדממה מכנסת עצמה מן ההקף אל הירוק שבקרקע נפשה.         ...

            סילביה פלאת"    27.10.1932 – 11.2.1963 אולי היום אני מבינה איך נגמרת.  לאט נגסו בך חשבונות החשמל  ובכי הילדה, העט שאזל בה הדיו,  סליל מכונת הכתיבה שיבש, כזמן הכתיבה, וכוחך לשבת מול לובן הדף. עיצבון שקע ונשרש בביצה שפעם היה בה נרקיס נאהב, וחורף אחד בו הכול פנה נגדך ולא היה אור או איש שירים סנטרך אליו, הכסף בבנק התאדה ...

            בין חשכת קירות  התא, שמעתי קריאה ברורה לצאת אל הסיפון הנעלם, שם הים הוא מכונת הנשמה ומים חיים נוזלים מקולו, והייתי באה אליו שיקריא לי שיר בן בית אחד בכל פעם עברתי שער הפונה אל גן החיים וגלים המיסו את כל המוות מחוץ לגן ובאותו השיר.    

      מִי הֶנִיחַ בְּיָדֵךְ אֶת סָ- כִּין האִמָהוּת? מָאוֹר לְהָבָת רָכּוּת בּוֹהֶקֶת בִּצְרוֹר בְּגָדִים עָטוּפִים בְּסָדִין מִתְ – רָחֵק , זוֹ אַנִי מְעַל לָשָטִיח מְשָחֶקֶת בָּסָ – כִּין וְהיָד המוּנֶפֶת מְעַלַי נִנְעֶ – צֶת אַךְ אֵינָה נִשְלֶ  – פֶת   סָכִּין אַהֲבָה בּוֹהֵק יוֹ – רֵד במעלִית     *    אֲנִי אֵלַיךְ שרָה כְּדֵי שלא אהיה אֲנִי, ...