אוּרְשִׁינָה

אקְרא לךָ אוּרְשִׁינָה, עוֹף חוֹל יהודי, מעל שולחני אוליד אותךָ מחדש, 
 תַּחְשׁוֹב שזה שוּלחן ניתוחים בחדר לידה, אני נוטלת מגריפה לסלק סערות מראשׁךָ, 
כּי בתור עוף חול אתה עף מדי גבוה, אני מסירה את קוֵי האפר מעל ריסיךָ,  
כי בתור עוף חול אתה נשרף כל אלף שנה, עיניךָ מוּכּרוֹת לי היטב, 
עד תום הלילה אתה שוב תישרף, תשיל ציפורניך כְּכפְתוֹרים 
מעל דלת המעלית, תנסה לִמְצוֹא פּתח מִילוּט, אבל דמךָ, 
כְּמו אז כְּשתלִית את צווארךָ היפֶה על חוט, 
יהיה עייף מלאחוז במציאות וְיכְּחִיל בּמהירות, יכְּחִיד בְּהירות, 
ממגעוֹ תתעורר מהפּכָה שאינה נִבְדֶלֶת מאשׁ התרדמה.

 אוּרְשִינָה, תמִיד אתה קוֹדח ולעוֹלם אינךָ נִמְלט מהלהט. אתה עוף שיכּוֹר וְחופְשִׁי

מבּעד ללהבת דמותךָ המצְהִיבָה. אתה יוֹנת בּר הפוֹגֶשֶת בּשמש

משיבה אלַיי בּגניבה אלוּמת אוֹר.

שיר מספר 2 מתוך המחזור: רקוויאם למשורר 

מוקדש לנדב ברזילי (1973-2002)