קְבִיעוּתׁשל משורר

תמיד היה שיר בְּסוף המַחְבֶּרת

שהשיב אותְךָ אל מקוֹמְךָ עלֵי מקוֹמוֹת

אךְ כדי לכתוב אותו

היה עליךָ לִשְׁכּוח את שִׁמְךָ

אֶת מראה פניךָ בראי

אֶת כל החתוּם על גורלךָ עזבתָ

כְּכרית שהשילה נוצותיה

מבעד חלונְךָ קפצְת אל השיר

וְארבת לעצמךָ בחשאֵי הלילה

המופיע לעת יום וְהיית לְחתול מכוּנף

ינְשוף בּעל שיניים מוּשְחזוֹת

וְריטשְׁת בטנךָ ללדת מילותיךָ

רק בִּגְלַל שזה היה בְּחִינם

וְלךָ אף פעם לא היה כסף.

שיר מספר 1 מתוך המחזור: רקוויאם למשורר נדב ברזילי (1973-2002)