אוקיינוס הקברניט
סילביה פלאת" 27.10.1932 – 11.2.1963
אולי היום אני מבינה איך נגמרת.
לאט נגסו בך חשבונות החשמל
ובכי הילדה, העט שאזל בה הדיו,
סליל מכונת הכתיבה שיבש,
כזמן הכתיבה, וכוחך לשבת מול לובן הדף.
עיצבון שקע ונשרש בביצה שפעם היה בה נרקיס נאהב,
וחורף אחד בו הכול פנה נגדך ולא היה אור
או איש שירים סנטרך אליו, הכסף בבנק התאדה
כערפל שעלה מן הביוב בחודש ינואר,
שלג עטה על חלונות בֵּיתך. בִּיתךְ הבכורה,
פְרִידָה, לא ינקה עוד מן השד.
איזה דבר נורא עשית,סילביה.
מצמרר. תודה
וההוא שנטש
מחווה יפה לידידת שירה שלך
מירי היקרה אני לא מבינה את כוונתך. אנא הרחיבי.
אם מדובר בסילביה פלאת" לא היה שם סיפור נטישה של ט.ס.אליוט? אני ממש גרועה בשמות. אבל משהו בזכרון אומר לי…אז אפשר להוסיף לרשימת הסיבות שלה גם נטישה ואם אני לא טועה אהבה נואשת לאביה,ואולי הכל תעתועי זכרון שלי …
ואם מדובר בך…
גם כך וגם כך מחווה מקסימה כמו שכתבתי,והחברים שלנו נמצאים בספרים לפעמים יותר מבחיים עצמם. כך למדתי מהצייר יאן ראוכוורגר שטען שחבריו הטובים הם ציירי המאות הקודמות.
אופס ידעתי שאטעה
טד יוז
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%AA"
(ויקיפדיה)
כמו שכתבתי אצלי – יש פה משמרות תקינות יידע ספרותי,עוד מעט היו תופסים אותי.
במחשבה שלישית בכל זאת נדמה לי שהיתה לה אהבה נכזבת לט.ס.אליוט.
אינני בטוחה לגבי ט.ס. אליוט.
היתה פעם תוכנית עליה בטלויזיה
ונחרט לי בזכרון סיפור אהבה קנאה נטישה התאכזרות רוחנית וכו" ביניהם. צריך לחכות לידענים. בויקיפדיה אין תזכורת על זה.
לא הייתי שופט את המעשה שלה
זכותו של כל אדם לשים קץ לחייו
לחלק מאיתנו החיים הם נטל
והמוות הוא שחרור
אם ניקח בחשבון את אובדנותה, כולל מה שכתבה ברומן שלה "פעמון הזכוכית", הרי שהכתובת, כמו שאומרים, היתה על הקיר. אני לא שופטת אותה אלא מבינה אותה. עצוב לי על כך שנפש כה מסוכסכת הביאה ילדים שלא תוכל לגדל אותם. זה כן. כאם, ייתכן שהיא היתה צריכה להילחם ברצון למות. מצד שני, שוב, תמיד הבנתי אותה. החיים היו יותר מדי בשבילה. כמי שמרגישה כך לפעמים, אינני חושבת שהיא עשתה דבר נורא. ואולי אותו חורף קשה תרם לכך, אבל זרעי הדיכאון היו קיימים בה מימים ימימה. אותו חורף היה רק הטריגר. פלאת לא יכלה להמשיך לחיות, זה ברור לגמרי. לא היו לה את הכוחות לכך. פלא ששרדה עד אז.
האם היום היה אחרת? אולי עם הנוגדי דיכאון היא לא היתה מתאבדת וממשיכה לכתוב. אולי. וזה אולי גדול.
יעל את צודקת. פלא שהצליחה לשרוד, ואפילו לפרוח לתקופה קצרה, בעיקר כשילדה את ילדיה, על כריכת הספר אריאל היא אוחזת בביתה ופניה קורנות מאושר.