vice verses and otherwise ממלאת מקום

  עוד שיר מתוך הספר 'צורף מקרים'  ב"ה 'אבן-חושן', 2006 (בית העלמין סנהדריה, ירושלים)    

ידידים יקרים! רק תכננתי לשאול אותכם היום: האם אתם מקבלים את כל הקומנטים בדואר (כיוון שאני ונקודא מקבלים רק חלק וזה מאוד מפריע לנו), כשפתחתי את הבלוג וגיליתי שכל התשובות לקומנטים ושלנו נעלמו כליל בכל הפוסטים! אנחנו רק מקווים שהספקתם לקבל לפחות חלק מהן. ואולי זה BUG שעוד אפשר לתקנו?

לידידים תל-אביביים שאר בדף שלי בFlickr

  לא היה פחד. שאן הקטנה משכה בכתפיה. שום דבר לא השתנה. היא יצאה למסדרון החשוך, ניגשה אל המראה. שתי עיניים שחורות הביטו בה בלי למצמץ. "לא אמצמץ", אמרה שאן הקטנה, מהורהרת. לא היה פחד. שאן הקטנה נכנסה למטבח, הדליקה את הגז, שמה את הקומקום על הכירה. הברז טיפטף, הרוח מחוץ לחלון אמרה: "אוּ-וּ-וּ-וּ". לא היה פחד. "אל פחד", אמרה ...

"אני פוחדת", שירטטה שאן הקטנה בשקידה בפינה הימנית העליונה של דף משובץ. אחר כך לקחה עיפרון אדום ומתחה בקפידה קו מתחת לכתוב. קודם קו אחד, ואחר כך קו שני. "אני פוחדת מאריות. כשהם מאחור. אינני פוחדת מטיגריסים. הם תמיד מאחורי סןרגים. אני פוחדת משוטרים. פוחדת לעלות במעלית עם זרים. פוחדת להחזיק פרפר בידי, מכיוון שיורדת אבקה. פוחדת מיתושים שקטים וגדולים, ...

"ארבע עד שש מעלות חום, בלילה ייתכן כפור. את התחזית קרא ניקולאי בולוצקי", אמר מקלט הרדיו. אחר כך השתקק לרגע והוסיף בנימה יום-יומית: "בעיר הופיעו כפפות כחולות. סליחה", המקלט השתעל קלות וחזר ברוב משמעות: "בעיר הופיעו הכפפות הכחולות. שימו לב, בעיר הופיעו הכפפות הכחולות". "אח, כמה מעניין", שרה שאן הקטנה, והציצה מבעד החלון. היו שם כפפות – שני זוגות שחורים. ...

  ללא ספק היה זה ירי.  בדומה להתפוצצות של קופסת חלב מרוכז שהרתיחו זמן רב בסיר. בקופסה כזאת מוציאים אחר כך ריבת חלב מצוינת. אם לא התפוצצה. זאת התפוצצה. שאן הקטנה נעמדה באמצה המטבח וספקה כפיים. כל המטבח – הרצפה, התקרה, הקירות – כוסה בנתזים של ריבת חלב מצוינת. על התקרה התיישב איזה מקק זר והזיז את שפמו בלי הדף. ...

  קודם כל, בזהירות, היא פתחה במקצת את הדלת וסקרה בתשומת לב את חדר המדרגות. לא היה אף אחד. לפני כן יכלה פשוט להציץ דרך הזכוכית, אבל אחר כך שבר אותה מישהו, מפחיד כנראה, והיא הוחלפה בחתיכת דיקט עיוור. ובכן, למטה לא היה אף אחד; אבל האמת היא שנשארה עוד פנייה אחת בדרך למעלית, ואותה היא לא יכלה לסרוק מהדלת. ...

      כשהתמונות האלו ניתלו על קירות אגף הנוער של מוזיאון ישראל – וזה היה בערך לפני עשרים שנה – שהסיפור שהם מאיירים יראה אור לא כספר ילדים אלא כטקסט בלי ציורים בכתב עת למבוגרים. אך ככה הגורל שיחק. וכדי להשביע את רצונו או להרגיזו –מי יגיד – התמונות והסיפור יתאחדו כאן לראשונה. התמונות נעשו בארבעה ידיים – שניים ...