vice verses and otherwise ממלאת מקום
ללא ספק היה זה ירי. בדומה להתפוצצות של קופסת חלב מרוכז שהרתיחו זמן רב בסיר. בקופסה כזאת מוציאים אחר כך ריבת חלב מצוינת. אם לא התפוצצה. זאת התפוצצה. שאן הקטנה נעמדה באמצה המטבח וספקה כפיים. כל המטבח – הרצפה, התקרה, הקירות – כוסה בנתזים של ריבת חלב מצוינת. על התקרה התיישב איזה מקק זר והזיז את שפמו בלי הדף.
"אה, כן, נהרגתי", נזכרה שאן, בחרה בחלקת הרצפה הנקייה יחסית ונפלה בזהירות.
בעיתון תופיע ידיעה שכותרתה "הרוצח לא זוהה": "אשה צעירה ומקסימה מתה במקום. גופתה נמצאה אתמול שוכבת אפרקדן בין נתזים של ריבת חלב מצוינת. נראה שהקורבן עוד קיוותה ליהנות מאכילתה. עיניה היו פקוחות לרווחה".
"כן", חשבה שאן הקטנה? "פקוחות לרווחה. בסופו של דבר, אינני יכולה לעצום את העיניים, אם אינם נעצמות. האם כבר אי אפשר למות בעיניים פקוחות?"
"עיניה היו פקוחות לרווחה. מה הן ראו שם במרומים?"
"הם הרי לא יכולים לכתוב", חשבה שאן הקטנה,"שראיתי שם מקק. זה לגמרי לא מפחיד".
שאן הקטנה התמתחה, השליכה את נעל הבית לעבר המקק והתחילה להסיר את ריבת החלב מהרצפה. היא היתה מצוינת.
בעיתון הופיעה ידיעה: "העבריין לא הצליח להימלט".
מצוינת.
תודה, שירה.
גלי הציורים מקסימים. החפצים כאילו צפים, מרחפים בחלל החדר, בעולמה של שאן.
הסיפור כבר משהו אחר, ספק נאיבי ספק מוות- נושא מפחיד. השאלה לאן מועדות פני שאן, מסקרן מאוד.
בדרך כלל אני קוראת סיפור כזה מהסוף אל ההתחלה:)
תודה, תמי.
לדעתי, הילדים של היום וילדי ישראל במיוחד חווים את זה כל יום ולפעמים בצורה הרבה יותר בוטה, מה אם הטלוויזיה ואפילו סרטי אנימציה עכשויים. והייתי אומרת שדווקא נחוץ לנהל שיחה מישחקית ורצינית בו-זמנית כדי להפיג את הפחדים האלו.
גלי אני בטוחה שאת צודקת שצריך לדבר על מוות, בעיקר במדינה שהיום מתחיל בה עם חיסולים ממוקדים בגדה, מוות של חייל בצפון ותאונת דרכים קטלנית בדרום. הבעיה שכנראה מולים לא רוצים להתעסק בנושא בגלל חשש כלכלי לתחתם – ממש חבל.
כן, זה נכון, אך האם הם צודקים, זאת כבר שאילה אחרת:-)
מהלֵך קסם.
מתחשק לי לדפדף בַּשבוע ולהציץ בדף של מחר
או לפחות להפוך-מסך
…
תודה, יעל.
הםוף כבר מתקרב. נשארו רק שלושה פרקים:-)
אהבתי, מין תסריט אימה נגוע בתמימות. אולם בגלל זה כל יפי הנפש לא רצו אותו.
כאילו שילדים לא חיים תסריטים כאלה.
אני מסכימה עם אביטל. המקוריות המרעננת של הטקסט והתחכום הנאיבי של האיורים לא עזרו לו להתקבל. זה בטוח. וזה כ"כ עצוב. אולי תשלחו בשנה הבאה לבולוניה?
את תצחקי, מיכל: כבר עשינו את זה לפני שנים. עם שתי תוצאות: גנבו לנו תמונה אחת מחמש שנישלחו והבנו שזה עובד רק כשהמו""לים שולחים. יוזמות פרטיות כבר לא באופנה.
אוי לא! אני לא צוחקת בכלל. מי גנב ואיפה? היום יש אפשרויות הרבה יותר מתוחכמות ובטוחות לדואר – דואר שליחים בינלאומי, דואר רשום עם מעקב אחרי החבילה ועוד כל מיני.
אני מצרפת שתי כתובות שאולי יהיו מעוניינות לשנת 2009:
http://www.teatrio.it/
http://www.bolognachildrensbookfair.com/index2.asp?m=52&l=2&ma=3
בנוסף, יש אתר ישראלי בשם "הויזואליסט" שהוא בתשלום והוא מרכז כל מיני הצעות בינלאומיות .
יש גם חנות ספרים נפלאה שעורכת תערוכות בת"א של איורים לספרי ילדים
http://www.emily.co.il/home/doc.aspx?mCatID=6610
אל תוותרו.
תודה, מיכל!
נחשוב על זה.
את צודקת, אביטל. בדיוק אותן דברים כתבתי לתמי למעלה.
אני שמחה שאהבת את שאן:-)
זה ספר נפלא אבל אולי צריך לשווק אותו למבוגרים. אני מבינה עכשיו למה לא קיבלו אותו. הוא נעשה אפלולי יותר ויותר. לא אוהבים את זה בארץ.
אגב, גלי, זה את כתבת וציירת, או שעבדת יחד עם נקודא?
האיורים הפעם גרמו לי צמרמורת. ישר העתקתי אותם והןם יככבו עכשיו בדסק טופ שלי.
בראבו!!! הלוואי ויגלו אץ הכישרון הגדול
תודה, יעל!
זה סיפור שלי והאיורים הם עבודה משותפת של נקודא ושלי.
הציורים האלה כל-כך יפים
תודה.