vice verses and otherwise ממלאת מקום
"ארבע עד שש מעלות חום, בלילה ייתכן כפור. את התחזית קרא ניקולאי בולוצקי", אמר מקלט הרדיו.
אחר כך השתקק לרגע והוסיף בנימה יום-יומית:
"בעיר הופיעו כפפות כחולות. סליחה", המקלט השתעל קלות וחזר ברוב משמעות:
"בעיר הופיעו הכפפות הכחולות. שימו לב, בעיר הופיעו הכפפות הכחולות".
"אח, כמה מעניין", שרה שאן הקטנה, והציצה מבעד החלון. היו שם כפפות – שני זוגות שחורים. אחד אפור, ועוד כפפות כתומות גדולות על ידיו של החצרן, שגרף עלים יבשים. זה היה משחק מיוחד: החצרן אסף עלים לערימות, והרוח פיזרה אותם שוב ושוב.
שאן הקטנה לא היתה מסרבת לשחק אתם. היא רצתה לשחק בצדה של הרוח, מכיוון שהיא אהבה לנצח. אבל היא פחדה שהחצרן יתרגז.
"שימו לב", אמר מקלת הרדיו, "הכפפות הכחולות עוברות את גשר לִיטֵייני".
שאן הקטנה סגרה את החלון ומשכה בכתפיה.
אולי לא כדאי לצאת היום החוצה. קר ובכלל…
"הם שורקים כמו כדורי רובה,
רגעי הווה, רגעי הווה, רגעי הווה", סיים את זמרתו יוסיף קוֹבְּזוֹן.
" הכפפות הכחולות צועדות בשדרות לִיטֵייני"? אמר מקלט הרדיו, הת בעבע קצת והודיע:
"בסופרמרקטים ובחנויות העיר הופיעו בננות ואננות. סליחה, אננסים ובננסים. חה, חה, חה. שידרנו את התוכנית "ספרי לי, אמא"לה, בדיחה",.
"בעלת זקן", ציחקקה שאן הקטנה.
" שימו לב, שימו לב", אמר מקלט הרדיו בקדרות, " הכפפות הכחולות פנו לרחוב פֶּסְטֶל. הכפפות הכחולות צועדות ברחוב פֶּסְטֶל".
שאן הקטנה התקרבה בזהירות לחלון. אבל לא פתחה אותו. בכל זאת היה סתיו. הרוח השתוללה, התברגה אל תוך ערימןת העלים, פיזרה אותם ורדפה אחריהם ברחוב. החצרן ירק, זרק את המטאטא והלך הביתה.
" שימו לב, שימו לב", אמר מקלט הרדיו, "הכפפות הכחולות פונות לרחוב מוֹחוֹבַיָה. הכפפות הכחולות צועדות ברחוב מוֹחוֹבַיָה".
"אוי", שאן הקטנה קפצה, תפסה מקל שבקצהו וו, התגנבה אל החלון מהצד והורידה את הווילונות.
"הכפפות הכחולות מתקרבות לבית מס" 38 ברחוב מוֹחוֹבַיָה", אמר מקלט הרדיו, "הכפפות הכחולות נכנסות לחדר המדרגות של בית מס" 38 ברחוב מוֹחוֹבַיָה".
שאן הקטנה התחילה להתרוצץ בחדר. היא הזדחלה מתחת לשולחן ומשכה מצדו האחד את מפת השולחן עד לרצפה.
"הכפפות הכחולות מחכות למעלית", אמר מקלט הרדיו, "הכפפות הכחולות עולות לקומה השלישית".
שאן הקטנה יצאה מתחת לשולחן. שאן הקטנה ניגשה על בהונותיה אל המקלט וכיבתה אותו.
את זוכרת את הכפפות הכחולות בצוללת הצהובה?
חוץ מזה הציורים כובשים… הספור כמו ספור בלשי לילדים
להתראות טובה
לא, Tova, דווקא את זה אני לא זוכרת. ראיתי רק פעם אחת ודי מאוחר.
סיפורי איימה בנוסח זה מרבים לספר ילדים ברוסיהת קיימת מסורת שלמה של סיפורים כאלו. האם היא קיימת גם כאן?
זה כ"כ מקסים שאי אפשר יותר.
אני חושבת שאת האיור עם הגו"ק ראיתי פעם ב"ארץ חדשה" של במבי שלג? יכול להיות?
תודה, מיכל!
יכול להיות, אנחנו כבר לא כל כך זוכרים. אחרי תערוכה באגף הנוער היו כמה פירסומים בעיתונים וב"משקפיים". מה שאני זוכרת על "ארץ אחרת", זה שמזמן-מזמן עשינו כמה איורים בשבילם.
זה פשוט נפלא.
ואני כל כל אוהבת את הגוונים המונוכרומטיים של הציורים. נמאס כבר מצבעוניות קיטשית בספרי ילדים, ואלה הם הרוב.
ציורים מופלאים
תודה.
תודה, יעל!