vice verses and otherwise ממלאת מקום
"אני פוחדת", שירטטה שאן הקטנה בשקידה בפינה הימנית העליונה של דף משובץ. אחר כך לקחה עיפרון אדום ומתחה בקפידה קו מתחת לכתוב.
קודם קו אחד, ואחר כך קו שני.
"אני פוחדת מאריות. כשהם מאחור. אינני פוחדת מטיגריסים. הם תמיד מאחורי סןרגים.
אני פוחדת משוטרים.
פוחדת לעלות במעלית עם זרים.
פוחדת להחזיק פרפר בידי, מכיוון שיורדת אבקה.
פוחדת מיתושים שקטים וגדולים, שאינם יתושי קדחת. אני יודעת שהם אינם יתושי קדחת, ובכל זאת פוחדת.
פוחדת מכל מיני צלילים משפשפים. לדוגמה, כשמדליקים גפרור.
אני פוחדת כשאומרים: "אל פחד".
אני דואגת כשאומרים: "אל דאגה".
אני חוששת מאוד כשאומרים: "אין חשש לסכנה".
עוד אני מפחדת כשאומרים: "אל תפחדו. תרגישו בבית".
אני פוחדת כשבלילה מטפטף ברז.
פוחדת מעכברים, במיוחד מעכברושים, ממקקים כשהם רבים.
נבהלת כששואלים בת כמה אני.
בלילה איני אוהבת להסתכל במראה.
פוחדת לקפוץ מפחי זבל גדולים.
פוחדת כשבנים מראים את אצבעותיהם חתוכות. יש שתי שיטות. בקופסת גפרורים – צריך רק לפתוח את המכסה באיטיות – או סתם מקופלות.
עוד מפחיד מאוד, כשילדים קטנים כאלה מאדימים כמו צנונית וצורחים.
אני פוחדת כשצוחקים "חֵה-חֵה-חֵה", ועוד יותר כשצוחקים "חַה-חַה-חַה", כמו פנטומס.
מפחיד להדליק את הגז.
עובש תכול הוא מפחיד מאוד.
אני פוחדת כשאומרים "אוּ-וּ-וּ-וּ".
אני פוחדת לכתוב ממה אני פוחדת", כתבה שאן הקטנה ומתחה קו אדום מתחת לשורה האחרונה.
קודם קו אחד, ואחר כך קו שני.
כל כך חכם.
נפלא כל כך.
תודה, מיכל!
תודה, אביטל!
זה נפלא, אפל וסגרירי והאיורים – יוצאי דופן ברגישותם לפרטים.הם מפיחים חיים של ממש בקסם הטקסט. לו היתה לי הוצאה לאור, הייתי חוטפת את היצירה הנדירה הזו מיד!
תודה רבה, ענת!
כל כך חבל שאין לך הוצאה לאור:-)
ציוריםםםם מדהימים ןהפחדים של שאן, איזה סיפור מקסים.
תודה, תמי!