vice verses and otherwise ממלאת מקום
לא היה פחד. שאן הקטנה משכה בכתפיה. שום דבר לא השתנה. היא יצאה למסדרון החשוך, ניגשה אל המראה. שתי עיניים שחורות הביטו בה בלי למצמץ.
"לא אמצמץ", אמרה שאן הקטנה, מהורהרת.
לא היה פחד. שאן הקטנה נכנסה למטבח, הדליקה את הגז, שמה את הקומקום על הכירה. הברז טיפטף, הרוח מחוץ לחלון אמרה: "אוּ-וּ-וּ-וּ".
לא היה פחד.
"אל פחד", אמרה שאן לעצמה, ולא פחדה.
"נשארתי לבד", חשבה שאן הקטנה.
"לגמרי לבד", היא אמרה בקול רם, ואחר כך לחשה:
"כמה מפחיד…"
טרום-סיפור טראומטי
הפחד שלה, הגדול והטוב
הפחד שלה, הגדול והטוב ןן
הפחד שלה, הגדול והטוב III
הפחד שלה, הגדול והטוב IV
אני חוזרת על עצמי אבל חייבת לומר שוב כמה זה מקסים וכמה זה מבין את עולמם של הילדים – הרבה יותר מהספרות שמנסה מדי לרפד להם את הדרך.
ושוב תודה, מיכל!
אני רוצה את הספר הזה!
אין לך הוצאה לאור במיקרה, שירה?:-)