גלי-דנה זינגר
נולדתי בסנקט-פטרבורג (רוסיה) שמספר פעמים שינתה את שמה היפה ואז ניקראה בשם פחות יפה, לנינגרד.
משנת 1988 אני גרה בירושלים שניקראה גם היא לא פעם בשמות אחרים.
משוררת, מתרגמת, צלמת בתי קברות וכתמי צבע מתקלפים
ויחד אם נקודא זינגר עורכת כתב-עת דו-לשוני עברי-רוסי "
דבוייטוצ'ייה : נקודתיים" שעתה איבד כמעט את כל תקווה למציאת התקציב, היגר בחציו הרוסי לאינטרנט ונמצא
כאן.
עד כה פרסמתי שלושה ספרי שירה בעברית:
"לחשוב: נהר" (2000, סדרת "ריתמוס" של ב"ה הקיבוץ המאוחד),
"שירים עיוורים" (2002, סדרת "ריתמוס" של ב"ה הקיבוץ המאוחד)
ו
"צורף מקרים" (ב''ה "אבן חושן") וארבעה ספרים ברוסית.
פירסמתי בכתבי עתואנתולוגיות רבים בארץ ובחול והשתתפתי במספר פסטיבלים ישראליים ובינלאומיים.
את צילומַי בתערוכה
VITA NUOVA אפשר לראותכאן בתחתית העמוד.
vice verses and otherwise ממלאת מקום
גלי, אני ירושלמית ואין לי תמונות כל כך יפות, כמו שלך:)
מקסים. תודה רבה. להתגעגע ולקנא.
לא כדאי לקנא, מיכל, זה קר ולח ודי מגעיל. עדיף להסתכל ולא לגעת:-)
למען האמת, תמי, הפעם גם אני לא יצאתי, זה השלג הקודם:-)
אני כמו תמי. ובכלל ספונה בבית. כל הכבוד.
זה השלג הקודם, לי. הפעם גם אני מסתגרת בבית:-)
LOL מעולה.
תודה, שירה!
תמונות מקסימות.
תודה, תמר!
זו לא גברת, זה אדום!
:-))
היי תודה. איזו מתנה יפה!
אין בעד מה, יעל!
מקסים!
תודה!
אנשי השלג מעוררים בי געגוע. לפחות בתמונה זה לא נראה קר ומגעיל, אלא צח ורך וחלק.
לכן שלחתי לכם תמונות ולא ערמת שלג:-)