Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-style-parent:""; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} חם בתל אביב. בשבועות האחרונים כל שיחה מסתיימת בבהייה באדם מולי עם רסיסי סימני שאלה על פרצופי. המשפטים קצרים יותר, תעביר לי את המים, למשל, הפך להיות משפט מפתח בכל הנוגע לחיי החברתיים. בעודי מסתכלת אל המזגן במבטי ערגה ובמעט געגוע ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} אהובי איבד את הכרתו כשעזב אותי, למזלו, הייתי בסביבה בכדי לתפוס את גופו המוכר בעת הקריסה. מקרה נדיר של צניחת חדרי הלב, אמרו הרופאים. קירבו את הנייר השחור אל ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} את הסרט על הנזיר הטיבטי שנאבק בתשוקתו כיביתי כשהספיקו לי הסיסמאות. לקחתי את מה שלקחתי ולא היה לי צורך בעוד. יפה טיבט. נסעתי אליה בתזמון אומלל. אל הדממה יש ...

      Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} מִסְתַּבֵּר, שֶׁגַּן הָעֵדֶן מַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, גַּם אַחֲרֵי הַנְּגִיסָה מִפְּרִי הדעת. מֵי טורקיז, זְכוּכִית צְלוּלָה וּבוֹהֶקֶת, צְמִיחָה יְרוּקָה זרחנית, שָׁמַיִם בהירים   וְאֵין עָנָן. וַאֲנִי, שֶׁסֻּלְּקָה וְעוֹמֶדֶת ...

קורין משחקת במצית, שוברת את הקפיץ ומפילה את המאפרה, זהו אותו המנגנון שמקפיץ את הברך מתחת לספלים וגורם למהומת קפה קטנה ("זה בסדר, אני אביא מפית. אוי, זה נשפך על הרצפה, איזה יום, בחיי שאני לא יודעת מה קורה לי.") אני יושבת מול הטקסט שלה וקוראת, או לפחות מנסה לקרוא ולהציל את הנייר המודפס משלולית הקפה שמתקדמת לכיווני, ולא במקרה. ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-style-parent:""; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} סופשבוע זה זמן עיתונים. למרות שאין מה לקרוא, יש לי מן אשלייה זעירה שעובדת יפה בין שבת לשבת- הפוך + מוסף זה פינוק. אני יכולה להעביר עשר דקות בלעשות רעש של דפים, לקרוא כותרות וכותרות משנה שחולפות מול העיניים ולא נספגות באישון, ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} כשנגמר, השארנו על הדרכים המפוצלות סימנים. היית מטפס ומניח על החלון קליפות בד בריח אניס. בבוקר הייתי פותחת את הדלת הנעולה ומנפנוף הדגל יודעת. אני, נערה מטופשת משוללת רסן, ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} אֲנִי יוֹדַעַת, מִחוּץ לָחַלּוֹן אַתָּה מִתְבּוֹנֵן וְרוֹאֶה אִשָּׁה גְּדוֹלָה בּוֹלַעַת, וְשׁוּב בּוֹלַעַת, לְעוֹלָם לֹא שְׂבֵעָה.   אִם הָיִיתָ נִכְנַס שׁוּב, לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין, כַּמָּה שֶׁפֵּרוּרֵי לֶחֶם סְפוּרִים מְמַלְּאִים לִי ...

בגלל שאני נבחנת   מיד במבחן  הגדול של חוסר   הוודאות,  (שהרי  הוא הוא  מבחן החיים שלעולם תשובותיו  רשומות בדיו מים)   המילים, לעת  עתה, מניחות ל  סכין  ממלאכת דיוק  הנעיצה. 

שני גופי פלדה עצומים מתקדמים אחד לכיוונו של השני בהידוס מגושם. משוריינים בטלאיי מתכת, מצולקים מיריות קרב קודם (שנה שעברה?   אתמול?)  חריקות חלודה ממלאות את הוואדי היבש, נחבטות אל הקירות המתפוררים ונלכדות לאורך הערוץ.   גבעה מול גבעה, והם שועטים, מכוונים צריחים אחד אל השני. (בתוך הצריח ריח טחב ו צילו של הד עולה מבטן מכונת הלחימה).   הנה, ...