לקרוא שירה עם שאנן סטריט ובחינם- פסטיבל למוח היגע..

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}

חם בתל אביב. בשבועות האחרונים כל שיחה מסתיימת בבהייה באדם מולי עם רסיסי סימני שאלה על פרצופי. המשפטים קצרים יותר, תעביר לי את המים, למשל, הפך להיות משפט מפתח בכל הנוגע לחיי החברתיים. בעודי מסתכלת אל המזגן במבטי ערגה ובמעט געגוע על הזמן בו אעדר מנוכחותו ואאלץ לצאת אל המכולת, שירה מתקשרת. היא מספרת לי על הפסטיבל שהיא מארגנת כבר שנה שלישית שעוסק בספרות ואמנות חברתית. זה פסטיבל ממש, אבל ממש אחלה, היא אומרת, דוכני ספרים, הוצאות לאור, דיונים עם סופרים, תערוכות, והכל הכל- חברתי .
אני מתבוננת החוצה ורואה את גגות פלורנטין נוזלים מולי. עליי לציין שאני מתעסקת לא מעט בפעילות חברתית, ואף על פי שאני מנסה להגמל מזה, אני קוראת עיתונים, מתעצבנת ולמזלי מוצאת לזה פורקן לא רע מול המקלדת. אבל ראבק, לא בקיץ, בו אני חוששת להפעיל את מוחי פן יתפוצץ לו איזה נים תשוש.
פעילות חברתית? לא חם לך שירה? עזבי אותך, בואי לים.
מעברו השני של הטלפון אני שומעת אנחה ומנחשת ששירה עושה את פרצוף ה- אלוהים, מאיפה ארגנת לי חברות כאלה?!
זה בירושלים עינת. נחלאות בערב. את יודעת, סמטאות קטנות, גלריית ברבור, אבנים ירושלמיות מפיצות קור?
אני באה!