תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
אֲנִי יוֹדַעַת, מִחוּץ לָחַלּוֹן אַתָּה
מִתְבּוֹנֵן
וְרוֹאֶה אִשָּׁה גְּדוֹלָה בּוֹלַעַת,
וְשׁוּב בּוֹלַעַת, לְעוֹלָם לֹא שְׂבֵעָה.
אִם הָיִיתָ נִכְנַס שׁוּב,
לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין,
כַּמָּה שֶׁפֵּרוּרֵי לֶחֶם סְפוּרִים
מְמַלְּאִים
לִי אֶת הַבֶּטֶן הָרֵיקָה.
מאד יפה השיר בעיני. חלון מאד מעניין להסתכל בו על עצמך ועל הדרך בה האחר רואה אותך.
כך בדיוק.
תודה גיורא.
היי עינת
מאד אוהבת את השיר ובמובן מסויים מזדהה וכל כך מבינה
מקווה שהבטן יודעת שובע בין רעב לרעב.
תודה איריס.
כן… אחרת אנה אנו באות?!
העמדה מרתקת של רעב (נפשי) מול רעב (פיסי). הצורך הזה, עינת, את כותבת אותו מצוין.
וגם מוטיב החלון מרתק כאן. כבר כתבתי על זה בעבר. הרי התרגלנו לראות (באמנות) נשים מחכות ומתבוננות בחלון. ואצלך הגבר מתבונן. והוא מחוץ לחלון. המסגרת, המסגרת. גם אותה את משנה מצוין.
יופי!
מעניין, למרות שדברתי על מוטיב החלון רק השבוע, השיחה דעכה ועד שכשהתיישבתי לכתוב, היא נשכחה לגמרי.
תודה על השחלת החוט את המחט.
לא זה העניין? פירורים מהדבר הנכון, אבל לא שש ארוחות מהתחליפים 🙂
זהו לב העיניין.
פרורים.
אמיר, גם פירורים מהדבר הנכון לא מספיק. אף פעם אסור לההתפשר על פירורים. אף פעם.
יופי של שיר על מצב מלחמת המינים בימינו— הפיתויים הפיקטיוויים בחוץ שאינם מאפשרים לראות את החיים בגודל טבעי וליצור קשר בר קיימא.
מאבק בין מינים מתרחש גם בפנים של הבפנים, ולא רק בחוץ (בקשר אמיתי או פקטבי)
תיארת יפה עינת מה שאפשר לקרוא לו חלון כמראה. ומה שרואים מבחוץ לעולם אינו מה שיש בפנים. ומי שיודע להיות שבע מפירורים, יכול לזכות בעולם ומלואו
הצלחת להשרות עלי אוירה אופטימית, תודה משה.
מתקלתי במקרה בשיר הזה היום
והיה כתוב שם שהוא של זלדה
לא. הוא שלי.
הי עינת, אישה גדולה היא בזאת שהיא רוצה לבלוע את העולם ואין לה צורך בישיבה ובבליסה כי מבחינת האוכל מספיקים לה פרורי לחם באמת. וגם אין לה זמן…היא צריכה לבלוע את העולם ושם היא לא תסתפק בפרורים כי היא
ר-ע-ב-ה.
כך הבנתי את השיר ונפלא בעיניי מאוד שיש נשים גדולות בעולם. כן ירבו.
ואותו אחד שמביט מהחלון הוא זה שאולי לפעמים לא מבין והשיר שלך מדייק אותו להבחין בין סוגי הרעב ובכך מדייק גם את האישה הגדולה ואת הקוראים.
זאת תגובה מרוממת רוח. ממש.
מפליא איך תגובות יכולות להפוך את מקשי המקלדת מהסוף להתחלה, ולהראות לי מה שקיים ממש מתחת לאפי.
תודה סיגל.
מה שרואים מכאן לא רואים משם, צריך עין רגישה וחומלת לראות את הרעב הגדול של הדוברת שיכולה להסתפק גם בפרורים. יפה השיר עינת
תודה חנה, (רגישות לא חסר, לטוב ולרע).
עינת
יפה. אהבתי את הניגוד בין שני הבתים,ואיך שהמון אוכל הוא בעצם פירורים, כמטפורה למה שנראה לבין מה שהוא באמת, תלוי בזוית הראיה
ובכן, זהו פינג פונג אינסופי בינהם, ולפעמים מה שנראה ומה שבאמת מחליפים תפקידים בחבטה.
תודה תמי.