מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
היום הארוך ביותר
רוח רעה ישבה עלינו
כל היום. כזו שבאה ממזרח, עם השמש
המבשילה את פלפלי הצ"ילי האדומים להכעיס
המבליטה את לחישות הליליות
קולות קבורים מתחת לאבנים
רוחשים רוח רעה וחוצפנית
מעמידה את השמש דום מבלבלת עלינו את השעונים
עומדים על קוצה של מילה, מפריחים קוצים
יותר מדי זמן חופשייים
נישאים ברוח רעה, נשמת קדם שבאה לרודפנו
בארץ צפון בשמש תמיד בשדי מילותנו שלא נמחקות
ומתי, ומתי ייגמר
תודה על ההקדשה. אענה לך בשיר:
שעונינו חגים
אבל חגינו
כשעוני חול – חול נוזל
בתלולית קטנה של
שעון לא שעון
כאילו ביצה אנו מטגנים
ולא ארץ שדבש וחלב אבדו לה
רק מחוג צל ארוך
מסמן שיהי לנו שעון חיים
היה היה לנו פעם שעון.
השמש במסילתה
והכוכבים והירח
עודם שעון
למקשיבים לקולם
יפה התיאור הזה של הרוח מהמזרח, עם הרחישות והלחישות הרעות. אני לא בטוחה שהבנתי את כל הדברים שהתכוונת אליהם, וגם לא איך זה קשור ליוסף עוזר.
את ההקדשה ליוסף לא היית אמורה להבין, זו תוצאה של חלופת מיילים קצרה שהיתה לנו: הוא ביקש לשלוח שירים בנושא "תפילה" לגיליון של "משיב הרוח", ואני שלחתי שיר בשם "היום הקצר ביותר", שנכתב כאן ומתחיל בפעמוני הכנסיות. יוסף התעניין לדעת למה "תפילה" מתקשר אצלי דווקא לאסוציאציה נוצרית ולא יהודית, והסברתי לו; אבל מתוך הדיון לקחתי לעצמי כאתגר לכתוב שיר-אח לשיר ההוא, שייקרא "היום הארוך ביותר" ויישען יותר על מטאפוריקה יהודית.
היום (אחרי שאתמול היה היום הארוך ביותר) התיישבתי לכתוב (ולכן זה גם מבובלבל יחסית ו"חדש מהתנור"). המטאפוריקה יצאה יותר "יהודית-מיסטית" מיהודית פרופר, אבל מצד שני, כל ההתייחסות שלי לימים האלה (הקצר והארוך ביותר) היא בכלל על בסיס פגאני.
מקווה שהבהרתי…