בננות - בלוגים / / הגדרות
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

הגדרות

בעקבות הדיון שהיה לי עם עדה ואמיר לפני שני פוסטים, חשבתי שוב על החלוקה הזו של "דתים-חילוניים". ראשית, אין ספק שהמילה "חילוני", על החול והחילול שהיא נושאת בתוכה, בעייתית. ודאי יש אנשים כאלה – ניהיליסטים אשר כל רצונם הוא לחלל כל אמונה ולטמא כל דבר קדוש – אבל אני מאמין שמרבית המוגדרים "חילונים" אינם כאלה, ולכן השם לא מתאים להם במיוחד.
אלא שגם השם החלופי המוצע – "חופשיים" – לא מתאים. גם בגלל שהוא לא תורם במיוחד לדיאלוג (כי ברגע שאתה מגדיר את עצמך כחופשי אתה מגדיר את הצד השני כמשועבד או כבול), אבל בעיקר בגלל שהוא לא מתאים: ה"חופשיים" אולי חופשיים ממצוות הדת, אבל ברבים בהם שולטים כוחות השוק, הפרסום, הממשל, הלאומיות ומה לא. חופש מחשבתי של ממש הוא דבר יקר, וכמה מההוגים הכי חופשיים במחשבתם היו דווקא דתיים באמונתם. אני לא מרגיש נכון להגדיר את עצמי כ"חופשי" – זו נראית לי דרך קלה לשכוח שצריך להיאבק כל הזמן על חופש המחשבה.
אז אם לא זה ולא זה, מה? אולי שום דבר? כי הרי ההגדרה "חילוני" או "חופשי" באה בעצם לסמן "לא-דתי", ונשאלת השאלה – למה צריך את הסימון הזה? הרי אין מילה בעברית שפירושה "לא-צמחוני" או "לא-מצביע-למערך" או "לא-אוהד-בית"ר". למה שתהיה מילה שתציין את מי שלא דתי? ומה זה בכלל "לא דתי"? האם כל מי שלא מקיים קלה כחמורה הוא לא דתי? או רק מי שעשוה מאמץ לא לקיים שום מצווה? ומה לגבי עשרת הדיברות, הרי רובנו מקיימים כמה מהן (הבה נקווה). איפה הגבול?

בקיצור – מידת הדתיות לא נראית לי משהו שראוי להגדרה מבחינת התפיסה העצמית שלי. זה לא אומר שהדת והאמונה לא חשובים לי; זה רק אומר שהפילוח, בעיני, הוא אחר. מה שבעיני חשוב הוא היחס לאמונה, ובפרט לאמונה באלוהים.
טעות נפוצה, למשל, היא להניח שכל מי שאינו מונותאיסט (יהודי, נוצרי, מוסלמי וכו") או פוליתאיסט באחת הגרסאות האסיאתיות, הרי שהוא אתאיסט – כלומר מאמין באי-קיומו של אל (אלוהים, אלוהות, ישות עליונה וכו"). אלא שבין לבין יש עוד הרבה גוונים. אני, למשל, נע רוב הזמן בין שלושה מהם – אגנוסטיות (התפיסה ששאלת קיומו של האל היא שאלה שלא ניתן להכריעה ולכן עדיף להותירה ללא תשובה), פאנתאיזם (האמונה שהאל נמצא בכל, שכל דבר – מהטבע ועד האדם – הוא אלוהי במידה כלשהי) ואנימיזם (האמונה שחפצים דוממים ותופעות טבע הם בעלי סגולות אלוהיות, ושפועלים בעולם הרבה כוחות שונים ונפרדים המנותקים מהחומר וחיים בעולם מיסטי משלהם). כיום אני קרוב יותר מכל לקוטב הפאנתאיסטי, שמהדהד גם ביהדות וגם בתורתו המרתקת של שפינוזה. וזה בעיני הרבה יותר חשוב משאלת המצוות, החילוניות/חופשיות והדת הממוסדת למיניה. אני חושד שאמצא יותר שפה משותפת עם חב"דניק בעל השקפה פאנתאיסטית מאשר עם אתאיסט מובהק. זאת, כמובן, בהנחה שיהיה לנו זמן לדבר ולברר את העניינים האלה, ושההגדרות לא ישימו לנו רגל.

(אפרופו ישימו לנו רגל, אני מודע לכך שכאן מטע בננות, אבל בימינו כדורגל זה כבר עניין רב-מיני, אז איך יכול להיות שאין כאן עוד שום התייחסות לאליפות אירופה החולפת על מסכינו בימים אלה, ולו בעניין הפריזורה המושלמת של מיכאל באלאק, שאם היה דוגמן כבר מזמן היו כולן מריירות עליו (שלא לדבר על כולם)?)

14 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין

    עבדתי עם מישהו שהתנגד כמוך להגדרות ואמר שאנחנו "מקיימים מצוות אחרות" (כלומר הוא כדתי מקיים מצוות מסוימות ואני ואתה למשל מקיימים אחרות) ודווקא ההגדרה הזו, הרגשתי, לא נותנת מקום לי כאחרת ממנו, אחרת שלא סתם במקרה מקיימת מצוות X ןלא Y וגם לא בוחרת לקרוא להן מצוות. אז מבחינתי אני יכולה להשתמש ב"חילוני", כמו "בעל" למשל, כמילה שאני לא מקבלת את הקונוטציות שהיא מביאה אותה אבל היום היא משמשת לי מסמן נייטרלי של משהו.

    • ל-לי:
      עם שתיים וחצי השורות האחרונות בתגובתך, והאופן שבו ניסחת אותן – אני מסכימה, מלה במלה.

    • דווקא לגבי עניין המצוות אין לי קושי. אני יכול בלי בעיות להגדיר את עצמי כ"לא מקיים מצוות", כי האמונה שלי – על כל גלגוליה – אינה מכילה שום אלמנט של דברים ש"צריך לעשות כי ככה זה" (שזה בדיוק ההגדרה של "מצוות"). גם כשאני מקיים מנהגים יהודיים שונים – כגון סדר פסח או ראש השנה – אני עושה זאת מתוך קשר למסורת היהודית-עברית ולא כ"מצווה משמיים" (יצא לי כבר לפספס סדר פסח אחד וגם להתעלם פעם מיום כיפור). אין לי צורך להגדיר את עצמי כמקיים מצוות כי ב"דת" שלי אין להן מקום. כפי שאמרתי, לשתי ההגדרות יש חסרונות סמאנטיים, ואני מעדיף להימנע מהן ברמת ההגדרה העצמית. ברמה הפרקטית, לעומת זאת, אני מעדיף כמוך את "חילוני" על "חופשי" ולו בגלל היתרון שלה כשמתחילים דיאלוג (בכך שאינה מעליבה את הצד האחר); עם זאת, אני הכי מעדיף להגיד "לא דתי".

  2. רונן, עברת לגישה ההפוכה לגישתך הפרקטית בהגדרת העבריות והיהודיות.
    נדמה לי ששום הגדרה לא תעמוד במבחן פילוסופי: המונח דתי (="שומר חוקים") בוודאי אינו מספק גם הוא. חוקים של מי?
    מה שחסר הוא בעצם ההקשר, והשפה לא יכולה לבטאו באריכות של הגדרה.

    שומר את החוקים (= מצוות האל) לעומת חופשי (מעול מצוות האמונה).

    זה היה ברור ומספק לגמרי במינוח "חופשיים ודתיים" שרווח פה עד לחלחול מלת הגנאי "חילוני".

    כשאתה חופשי מעול מצוות הבחירה בידיך לחשוב חשיבה עצמאית או לוותר על חשיבה כזו, למצוא לך דרך רוחנית שמתאימה לך, או לעסוק בפרנסה ובילויים.

    ואגב, אין יהודים פאנתיאיסטיים. בדתות הייחוד זו כפירה, וגורלו של שפינוזה שתרגם את התורה הסטואית לשפה כמו-מתמטית, ידוע. מה שיש ביהדות, בנצרות ובאיסלאם אינו פאנתיאיזם (הכל הוא האל) הוא פאנאֶנתיאיזם (= הכל בתוך האל). "כתר מלכות" של אבן גבירול, למשל, מבטא תפיסת עולם כזו.

    • אמיר,
      התוכל להסביר למה בעינייך עברתי לגישה הפוכה? לא בדיוק הבנתי זאת מדברייך.

      אני מסכים אתך ששום הגדרה לא מספיקה, אבל מהבחינה האישית אני גם חושב שזה מישור שלא הייתי רוצה להגדיר את עצמי עליו – בגלל שהוא לא נוגע בשום שאלה עמוקה של אמונה אלא בשאלה של אורח חיים, והופך לשחור ולבן מה שיש בו הרבה גוונים. אם ידחקו אותי לקיר אני עשוי לטעון שמבחינת אורח החיים אני בכלל "מסורתי", כי אני בהחלט דוגל בשמירה על כמה מהסממנים החיצוניים של אורח חיים יהודי-עברי כשדרך לשמר את זהותי הלאומית.
      לגבי השימוש היומיומי – אינני מכיר את ההיסטוריה, ואני שואל זאת כשאלת-תם – האמנם התקיימה בישראל תקופה שבה גם הדתיים התייחסו ללא-דתיים כ"חופשיים"?

      קיבלתי את תיקונך לגבי הפאנתאיזם לעומת הפאנאֶנתיאיזם; וגורלו של שפינוזה אכן מדגים זאת. עם זאת, נדמה לי שמבחינת צורת המחשבה עדיין תהיה לי יותר שפה משותפת עם חסידי "הניצוץ האלוקי" מאשר עם אתאיסטים-רציונליסטים מוחלטים, ומהבחינה הזו המחשבה שלי היא יותר "תאיסטית" מ"אתאיסטית".

      • רונן, בהגדרה הקודמת שלך עשית צילום מצב. האם חשוב התלמוד או לא חשוב? – לא רלבנטי, אמרת.
        לעברים חשוב התנ"ך כספר מכונן, וליהודים – התלמוד.
        זו הגדרה הנסמכת על הבחנות עובדתיות פרקטיות, לא פילוסופיות או אמוניות.

  3. לרונן –
    הגדרות זה בעיה. בניגוד לתחומים מקצועיים רבים, שמשתמשים במונחים מקצועיים כחלק מתהליך העבודה, וזקוקים להגדרות ברורות כדי להימנע מקצרים בתקשורת ומנזק לתוצר המקצועי – הרי שבכל הקשור לעולם האמיתי שם בחוץ, הגדרות לא מביאות הרבה תועלת. הניסיון להגדיר אדם שלם, עם כל התחושות וההשקפות וכו", בשתיים-שלוש מילים, עלול להיגמר בתיבה מלאה של סיסמאות ותו לא.
    אני מראש לא מנסה אפילו להגדיר את עצמי, ומשתמשת במלה "בערך" הרבה מאד פעמים. כי אני אמנם מאמינה שכל הדברים החשובים הם בעצם מאד פשוטים, אבל זה לא אומר שהם יכולים להסתכם בתוויות קצרות.
    לעצם העניין – אני חושבת שלמרות הוויכוח על המינוח, לציבור הרחב ברור למדי שמדובר על שני סוגים עיקריים: אלה שמקיימים בחיי היומיום את ציווי הדת היהודית האורתודוכסית, ואלה שאינם מקיימים אותם. קוראים להם בדרך כלל "דתיים" ו"חילוניים", את כל הבין לבין משליכים למגרת ה"מסורתיים", ובסוף כצפוי, לא מגיעים לשום מקום.

    • אני מאוד מסכים אתך לגבי הגדרות, כפי שגם ניסחתי בפוסט. בהמשך לדיון מהפוסט הקודם, ההגדרה באורח טבעי מדגישה את השונות ומצמצמת את המחבר, וכך פוגמת באפשרות לדיאלוג.

  4. רונן, יש הבדל בסיסי בין יהודים "דתיים" ואחרים:

    הראשונים מכירים בהלכה הרבנית(תורה שבעל פה, על רבדיה, מהגמרא ועד הרב העכשווי שהם מקבלים כסמכות פרשנית) כסמכות עליונה בחייהם, ובהתאם לכך מקיימים (או מנסים לקיים) תרי"ג, ואילו האחרונים אינם מקבלים סמכות זו.

    כל המונחים שבהם אנחנו משתמשים לציון הסיווג הזה הם טעונים מאד ערכית. כולם בסדר, בתנאי שמבינים שהם מכילים בתוכם שיפוט, ושההבחנה שהם מבצעים, בצד השיפוט היא זו שלמעלה, הבחנה פשוטה מאד ולא שיפוטית.

    ובעניין היחס לאמונה כקריטריון – יש לי דווקא כבוד רב מבחינה זו ליהדות ההילכתית, אשר שמה דגש לא על "אמונה" באויר אלא על המעשה המאד קונקרטי, בכל אחת מספירות החיים (ולמען הסר ספק, אני עצמי מפר קלה כחמורה בעונג רב). ליבוביץ" דיבר וכתב על עניין זה בחדות.

    • כפי שכתבתי ללי לעיל, ההגדרה "מקיים מצוות" מול "לא מקיים מצוות" די מקובלת עלי, הרבה יותר משתי האחרות – כי אני לא מרגיש "מחלל" וגם לא מרגיש "חופשי" (נכון, בהגדרה של אמיר, שמבהירה כי "חופשי" הוא קיצור של "חופשי מעול מצוות", זה פלוס מינוס שווה ערך, אבל למילה "חופשי" יש כל-כך הרבה קונוטציות נוספות שמפריע לי להשתמש בקיצור הזה). מצד שני, אני לא בטוח שהחלוקה הדיכוטומית הזו עושה צדק לעולם. ראשית, בגלל שהיא מצמצמת את ההגדרה ליהודים בלבד (האם יש נוצרים דתיים וחילוניים?); שנית, בגלל שהיא לא לוקחת בחשבון את שאר זרמי היהדות (מה לגבי רפורמים וקונסרבטיביים?); ושלישית, מכיוון שיש לא מעט אנשים שמשתדלים לקיים את המצוות הכתובות בתלמוד אבל לא מקבלים את הסמכות הרבנית של היום (כלומר, אין להם רב שהם מתייעצים בו בענייני יומיום) – אבל מנקודת המבט של הלא-דתיים הם ללא ספק דתיים.

    • זוהר, ליבוביץ" הוא קוריוז ולא יותר. אין יהדות כזו בכלל. לשיטתו, העניין הוא בעצם ההישמעות לקוד מטא-אנושי מחייב, ולו גם לספר הטלפונים. אין לזה אח ורע חוץ מאשר בזרם הינדואיסטי אחד שכבר נעלם. אנשים מחפשים משמעות, אפילו אם הם צריכים להמציא אותה.

      רונן, אין קבוצת אנשים מזוהה "שמאמינים בתלמוד" כי לא בו כל התרי"ג וכו". זו מסורת שלמה. לכל היותר הם לא מתעמקים בה, אבל מכבדים את הסמכות הרבנית.

      אתה צודק שההגדרה "חופשיים / דתיים" יפה כביכול בעיקר ליהדות (דת של מצוות ולא של אמונה, כמו הנצרות) אבל גם באיסלאם ואפילו בנצרות אנשים המציאו בסופו של דבר אורח חיים ומצוות. מי הולך לכנסיה בשבת? מי בא לווידוי? אומר אווה מריה לפני השינה? או אצל פרוטסטנטים, מי חי ב"צניעות" ובנזירות חושים?
      והמוסלמי צריך להתפלל חמש פעמים ביום, ולמרות שמותר בכל מקום עדיף מאוד במסגד, ולעשות חג" וכו".

      אבל נכון שהגדרות הדת והחסידות שונות מאוד בכל מקום. בכל זאת ההבדל בין חופשיים לדתיים בכל מקום הוא בהישמעות לצווי הדת ומנהגיה וגם בתפיסה דתית אורתודוקסית של החיים והעולם.

      ולשאלתך – "דתיים" אינו שם גנאי, וכך גם "חפשיים". זה הבדל גדול (גם אם החופשיים אינם סבורים שיש ממש בדתי הדתיים, וגם אם הדתיים סבורים שהחופשיים פשוט פורקי עול שמיים).

      • אני לא באמת יודע עד כמה היחס ל"מצוות" (במובן של "אווה מריה" וכו") קיצוני פחות בנצרות ובאיסלאם מאשר ביהדות. אולי פשוט את היהדות אני מכיר פחות. ויש גם את ההבדל המאוד בולט בין הנצרות הקתולית לפרוטסטנטית. משום מה יש לי תחושה שהמוסר הפרוטסטנטי הוא יותר "יחסי", ולכן התרגל יותר בקלות לשינויים של העידן המודרני.

        אבל נדמה לי שמתוך השיחה הזו עולה נקודה מאוד מובהקת: שיש פער בין קדושה לציווי. שהתייחסות למשהו כקדוש אינה בהכרח מכתיבה אורח חיים. וזה אולי דבר שחלק מהדתיים אינם מבינים, ואולי בגלל זה בא הזלזול ב"חילונים".

  5. בעניין האליפות יש לי רק תלונה, באזור שבו אני גרה יש פאבים שלא מתאפשר להם להכניס מסך ענק ,ועל כן לא משתלם להם לפתוח את הפאב שהלוא כולם נשארים בבית לצפות במשחקים. וכך אני נותרת צמאאאאאאאאאאה!
    בענין הדתי חילוני חופשי מונותאיסטי פוליטאיסטי וכו", אז כאן לדעתי,נדרשת בסך הכל סובלנות וקבלת השונה. הבעיה איכשהו ,נראית לי, טמונה בפחד מלהיות "מוסתים" או "מודחים", שכן אם צד אחד מפחיד צד אחר ,זה בגלל שהוא לא בטוח באמונתו. שני צדדים שרגועים באמונתם ותהא זו אשר תהא, יהיו מסוגלים לשבת ולשוחח בצורה חופשית מתוך קבלת האחר על אחרותו. אצל הדתיים יש הרבה דברים שלא מסתדרים לי עם הראייה שלי ,וגם אם בהתחלה רחקתי מהם והייתי מלאת בקורת, למדתי עם הזמן לראות את מקסימותם ,ונרגעתי שאם טוב להם בדרכם זו, הרי שכמה נפלא בשבילם. לעצמי הסברתי את השוני, באופן כזה שיכולה להבין, שבסך הכל אצלם המציאות יוצרת דמיון שלו הם בוחרים להאמין, ואילו הדמיון שלי יוצר מציאות שלה אני בוחרת להאמין.

    • לגבי הפאבים – תמיד אפשר לקנות כמה בירות ולשבת מול האליפות בבית…

      בעניין הדתי-חילוני אני מסכים אתך שסובלנות היא מפתח זהב, אבל חושב שבעיקר צריך להבין שיש הרבה יותר גוונים ממה שנראה מלכתחילה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר