הגדרות

בקיצור – מידת הדתיות לא נראית לי משהו שראוי להגדרה מבחינת התפיסה העצמית שלי. זה לא אומר שהדת והאמונה לא חשובים לי; זה רק אומר שהפילוח, בעיני, הוא אחר. מה שבעיני חשוב הוא היחס לאמונה, ובפרט לאמונה באלוהים.
טעות נפוצה, למשל, היא להניח שכל מי שאינו מונותאיסט (יהודי, נוצרי, מוסלמי וכו") או פוליתאיסט באחת הגרסאות האסיאתיות, הרי שהוא אתאיסט – כלומר מאמין באי-קיומו של אל (אלוהים, אלוהות, ישות עליונה וכו"). אלא שבין לבין יש עוד הרבה גוונים. אני, למשל, נע רוב הזמן בין שלושה מהם – אגנוסטיות (התפיסה ששאלת קיומו של האל היא שאלה שלא ניתן להכריעה ולכן עדיף להותירה ללא תשובה), פאנתאיזם (האמונה שהאל נמצא בכל, שכל דבר – מהטבע ועד האדם – הוא אלוהי במידה כלשהי) ואנימיזם (האמונה שחפצים דוממים ותופעות טבע הם בעלי סגולות אלוהיות, ושפועלים בעולם הרבה כוחות שונים ונפרדים המנותקים מהחומר וחיים בעולם מיסטי משלהם). כיום אני קרוב יותר מכל לקוטב הפאנתאיסטי, שמהדהד גם ביהדות וגם בתורתו המרתקת של שפינוזה. וזה בעיני הרבה יותר חשוב משאלת המצוות, החילוניות/חופשיות והדת הממוסדת למיניה. אני חושד שאמצא יותר שפה משותפת עם חב"דניק בעל השקפה פאנתאיסטית מאשר עם אתאיסט מובהק. זאת, כמובן, בהנחה שיהיה לנו זמן לדבר ולברר את העניינים האלה, ושההגדרות לא ישימו לנו רגל.

(אפרופו ישימו לנו רגל, אני מודע לכך שכאן מטע בננות, אבל בימינו כדורגל זה כבר עניין רב-מיני, אז איך יכול להיות שאין כאן עוד שום התייחסות לאליפות אירופה החולפת על מסכינו בימים אלה, ולו בעניין הפריזורה המושלמת של מיכאל באלאק, שאם היה דוגמן כבר מזמן היו כולן מריירות עליו (שלא לדבר על כולם)?)