בננות - בלוגים / / על השפה
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

על השפה

מאז שאני חי בגרמניה, ומתרגם ספרי טיולים, אני חושב הרבה על שפה.
המילה "שפה" בעברית היא במקום מסוים המשך של הנטיייה בשפות רבות לקרוא למונח בשם שקשור לחלל הפה – באנגלית למשל tounge
(שגם מיתרגם לעברית כ"לשון"). אבל יש בה משהו מעבר לזה.
כי שפה היא גם גבול – כמו שפת הים או שפת המדרכה
. והמשמעות הזו עוברת יפה ל"שפה" במובנה המקובל. שהרי הבדל בשפה מציב גבול עצום בפני התקשורת, מעצים את הזרות, מקשה את ההבנה.מי שאין להם *שפה משותפת*, ניצבת ביניהם חומה שחזקה יותר מגבולות מדיניים משתנים. מנקודת המבט של מי שגר בישראל, דובר רק עברית ואנגלית ואמון על מיתוס מגדל בבל, הגבול בין שפה לשפה הוא חד ומובהק, כמו קו מדויק בעיפרון על המפה.
אבל "שפה" אינה, למעשה, כזה גבול מובהק. חישבו על שפת הים, שצורתה משתנה כל הזמן על הגלים, עם השפל והגאות. כבר כשלמדתי שפה שלישית – ספרדית – החל הקו להיטשטש. גיליתי, למשל, שהרבה מלים ספרדיות פשוטות ויומיומיות מוכרות לי כמלים מתוחכמות באנגלית. tranquillo, למשל, שפירושו "שקט", הוא ה-tranquil הפיוטי באנגלית. כשניסיתי להבין את התופעה, התברר לי שהדימיון עובר דרך עוד שפה מתווכת, הצרפתית: זו דומה לספרדית בשורשים רבים, והשפיע מאוד על הרובד הגבוה של האנגלית (כי היתה שפת האצולה בתקופה מסוימת).
הדברים החלו ממש להתערבב כשלמדתי גרמנית ועברתי לגור בחבל הזאאר, על הגבול בין גרמניה לצרפת. כך גיליתי שהאנגלית, שנראתה לי כזו שפה מונוליטית, דומה אולי ברובד העליון לצרפתית, אבל ברובד התחתון משקפת לגמרי את הגרמנית. מצד שני, גיליתי לתדהמתי שהתושבי סביבי מדברים גרמנית בהגיה משונה, שנשמעת דומה יותר להולנדית מאשר להוך-דויטש שלמדתי במכון גתה.
טשטוש הגבולות הגיע לשיאו ככל שנתקלתי ביותר שפות דרך עבודת התרגום. רומנית, כך התברר, דומה מאוד לאיטלקית, וזו דומה לספרדית המוכרת לי. בברצלונה, לעומת זאת, מדברים קטלאנית, ששונה מאוד מהספרדית הקסטיליאנית האוניברסיטאית אבל משום מה מזכירה צרפתית ואיטלקית. ואילו בדרום אפריקה מדברים אפריקאנס, גרסה של הולנדית שדומה כל-כך לניב הגרמני של הזארלאנד, שהצלחתי לנחש בה משפטים שלמים בלי להציץ במילון.
בשבל מסוים הבנתי ש"שפה" זו סוג של המצאה, מעין הגדרה שהיה צריך להמציא כדי לא להתבלבל. הבנתי את זה לראשונה כשתרגמתי מדריך לסקוטלנד, וגיליתי שם אנגלית שדומה יותר להולנדית. דיאלקט? שפה סקוטית עצמאית? תלוי את מי אתה שואל. מבחינה פרקטית, יש בזה רק יתרונות, כי ידע בכמה שפות מאפשר להבין את שפות הביניים: כך פתאום, בלי שלמדתי, אני מבין יידיש – מה שלא מגרמנית הוא מעברית. וכשהרמתי בטעות עיתון בלוכסמבורגית, גיליתי שאני קורא גרמנית של הזאאר עם מלים נבחרות בצרפתית (שאותה אני לא יודע, אבל מבין קצת בגלל הספרדית).
שיאו של מגדל הבבל הזה – או לפחות אחד משיאיו – התרחש לפני מספר ימים, כשפגשתי סטודנטית ממונגוליה. השפה שם מבוססת על האויגורית, ורחוקה מכל מה שאנחנו מכירים; אבל לבירה קוראים שם "פיבו" – מילה רוסית שאני מכיר היטב מהברים של פראג. והנה נחצתה השפה והתחברו המלים לרשת חובקת עולם.

31 תגובות

  1. יעל ישראל

    מרתק.

    • חנה (טואג)

      מרשימה הבקיאות שלך בניואנסים השונים של השפות והיא מובנת על רקע היותך משורר הנושם את המילים ורגיש לצליליהם,אני למשל רוצה לדבר ג"יבריש כל היום ,כי השפה לפעמים מפספסת לי, כמו שאמר ביאליק יותר מכסה מאשר מגלה ,גשר רעוע על פני תהום …

      • חנה, נדמה לי שלמרות הבקיאות ואולי בגללה גם אני חש לפעמים שהשפה מפספסת, או יותר נכון, שצריך לעשות לה טריקים כדי שהיא תעביר את האמת ולא תסתיר אותה. מבחינתי, לכתוב שירה הוא לנסות להעביר במלים את מה שאי-אפשר להעביר במלים.

        • ענבל כהנסקי

          אני כל כך מבינה אותך. לי עצמי יש רון לגרום לשפה ללעבוד שעות נוספות. כמו "מפוטל" או "צימרור" ועוד כמה מילים ש"התעללתי" בהן תוך כדי כתיבה של שירים. או בהפוכה ליונה וולך שכתבה "תן למילים" – אני עושה בהן מעשים, במילים.

          • מעניין לראות שהמעשים שנעשים בשפה ביומיום – בשוק, במפגש בין שפות שונות – לפעמים קיצוניים לא פחות מאלה שהמשוררים יוצרים.

  2. דפנה שחורי

    רונן נושא השפה מרתק מסתעף לאיןסופי . בעקבות הקריאה ברשימה שלך נזכרתי בשיר שלי בשם "חולדה יפהפיה" שפרסמתי לפני כחודש בבלוג
    בעיקר בשורות הסיום-תציץ!!

    שפה שמתקשרת לחומה ולגבול וכו"

    מעניין

    • תודה על ההפניה לשיר – קראתי והגבתי שם.
      מעניין החיבור שאת עושה שם בין שלוש המשמעויות של "שפה". מהשפות שהכרתי, אגב, החיבור הזה ייחודי לעברית (אבל אם מישהו מכיר שפות אחרות, אשמח להעשרה).

  3. כצפוי, פוסט כלבבי.
    מאז שאני זוכרת את עצמי, אני חושבת הרבה על שפות… ברוך הבא למועדון. מובטח לך שלא תשתעמם.
    בעניין הרבדים שהזכרת: ממה שאני יודעת, אנגלית שייכת לשפות הגרמאניות, ומכאן הדמיון המאד בסיסי לגרמנית. לאחר הפלישה של הגאלים (קלטים?), כמדומני, היא ספגה גם את היסודות הרומאניים (=צרפתיים, בערך).
    אשר לאפריקאנס הכמעט הולנדית – זה מן הסתם בתיווכם הנלהב של הבורים (הטעמה במלעיל) מהולאנד.
    השוואות נחמדות מהסוג שהזכרת, בין אנגלית וגרמנית, מתחום האטליז, ועם קפיצות חינניות בין המשלבים:
    flesh – fleisch
    swain – schwein
    אפשר למצוא אותן כשקוראים את צ"וסר.
    ואחרון חביב: האמונה העממית אומרת, שמי שטוב במתמטיקה יתעניין ויצליח גם בשפות. למרות עממיותה, אני מוסיפה ומגלה הוכחות לנכונותה. מתמטיקאים אולי לא בהכרח ידברו במבטא מעולה, אבל בדרך כלל יש להם איזו גישה לתפיסת ההיגיון הפנימי של שפות שונות. וגם בלשנים בדרך כלל מצליחים ללמוד מתמטיקה בלי לשקול להתאבד שלוש פעמים בשבוע בדרך.

    • בהמשך לעדה, אני קוראת רומן שמתרחש בתחילת ימי הביניים (המאה החמישית לספירה) ושם יש נגיעות (לא נראה לי שמכוונות) להתפתחות השפה, כשנורמנים, סקסונים, פרנקים וגרמאנים משמשים שם בערבוביה. אני מנחשת שהפרנקים שהתגוררו גם צפונית מערבית לאלפים דיברו בשפה גרונית שדומה להולנדית של היום. האנגלית התפתחה מגרמאנית, סקסונית, נורמנית וקלטית, ולקראת סוף ימי הביניים היתה עדיין שונה מהאנגלית של היום, ונקראה "אנגלית תיכונה" שהיתה מאוד דומה בהיגוי ובמבנה המשפט לגרמנית.
      זה יפה בעיני שרומן פיקטיבי לגמרי עורר בי כזה רצון ללכת ולחקור את הנושא הזה.
      אה, ולגבי הקשר למתמטיקה, להוותי אם קיבלתי ציון 6 במתמטיקה, תמיד מאוד שמחתי…

      • לקיטי,
        אכן, התקופה שאת מתארת היא בדיוק הנקודה שבה התפצלה השפה הפרוטו-גרמאנית לשפות שאת חלקם אנחנו מכירים היום. איך הרומן? טוב? כי אם כן אשמח להמלצה.

        • אה, מדובר בסך הכל ב"האפיפיורית יוהנה", שלוקח מיתוס ופורט אותו למשהו רייטינגי ונוסחתי (אבל בכ"ז מעניין). לא נראה לי שיש דגש על השפה, אם כי הבנתי שהסופרת עשתה תחקיר מעמיק לגבי כל מה שהיא כותבת, כולל התקופה, הוותיקן ומוסד האפיפיורות בתקופה הזו. בכל מקרה, כנראה שיש שם משהו אם הסתקרנתי מספיק ללכת לקרוא עוד בנושא.

    • לעדה,
      אכן, אני מודע להסתעפויות ההיסטוריות שתיארת, אבל יש הבדל בין לדעת את זה בראש לבין לחוש את זה תוך כדי דיברו, עבודה ולמידה.
      מעניין מה שאת אומרת על מתמטיקה, לי לא נותר אלא להנהן בהסכמה. לפעמים פיצולן של מלים זו מזו הוא באמת קצת כמו סכמה מתמטית. כמובן, בהיותי בלשן מאוד חובב, אני קופץ לפעמים לקשרים שלא קיימים באמת, אבל זה חלק מהכיף (-:

    • עדה, השפות הקלטיות הן ענף נפרד, לא גרמאני ולא לטיני (שאליו שייכת הצרפתית).
      אין באנגלית רבדים קדם-קלטיים, ומה שנותר בה הוא לא הרבה. העיקר בא מהשפות הגרמאניות של שבטי האנגלים, הסקסונים, והויקינגים. הצרפתית הגיעה מאוחר יותר עם הנורמאנים, כשפת שליטים חדשה.
      זו הסיבה למשל, שכבש הוא SHEEP (גרמאנית) אבל בשרו שהוכן בידי השף הוא בצרפתית (MUTTON) והוא הדין בבשר בקר ועוד.
      ברובד הגרמאני קל לראות את הקשרים
      בכתיב. מה נקבל אם נבטא את הGH ככ"ף במלה daughter? גרמנית. ואיך אומרים ENOUGH"די" בהולנדית? GENUG (כֶנוּךְ) ועוד ועוד, מלוא המילון שעשועים.

      • לאמיר –
        אוי, אני רואה שהיה לי סלט שלם בראש – בלבלתי בין הקלטים, הגאלים והנורמאנים. משום מה הם נשמעו לי מתאימים להיות מקובצים בחבילה אחת…
        תודה.

    • רבדים קלטיים, אגב, אפשר למצוא רק באירלנד ובסקוטלנד, שם חלק משמות המקומות מושפעים מהקלטית תוך ערבוב עם צורות הגייה של אנגלית.

      • לרונן –
        אבל, נדמה לי – השפות שעוד מדוברות שם, חלקית (אירית, ולשית וכד")הן גם כן קלטיות?

      • כן, נכון. השפות הקלטיות נוכחות קצת יותר באנגלית בבתי גידולן. אבל הן כמעט ונכחדו ולא רק באנגליה (הגאליסית בספרד והברטונית בצרפת). מעטים דוברים אותן. הגיילית הסקוטית והאירית מגיבות לנסיונות ההחייאה כשכיב מרע. הקורנית היא קוריוז, ורק הוולשית עברה תחייה של ממש (בעיקר בחלק הצפוני של ווילס) וחזרה להיות שפה מדוברת מטופחת ומועדפת.
        גם הסקוטית הגרמאנית (הקרובה לשטלנדית) דועכת.

        • מהביקור שלי בוויילס זכורה לי הוולשית כשפה מלאה עיצורים איומים וקשה עד מאוד להבנה (ואני מדבר רק על שמות מקומות).
          ואכן, יש הבדל עצום בין היותה של שפה "קיימת" (כלומר, שיש אנשים שדוברים אותה וקנאים אליה בכל מיני פורומים אינטרנטיים) לבין היותה "חיה" (מייצרת יצירות תרבות, מתחדשת). נדמה לי שהתרבות הקלטית (מבחינת מוזיקה, מסורות וכו") מצליחה הרבה יותר לשרוד מאשר השפות עצמן.

  4. תודה, רונן, על הפתח הזה לעולם מרתק. אטימולוגיה מאז ומתמיד סיקרנה אותי (למרות שידיעותיי בנושא מוגבלות…)
    תן עוד!
    ודרך אגב – לעדה – שקלת הצטרפות למטע? התגובות שלך כל כך מרחיבות ידע ולב…

    • לשירה –
      תודה על המחמאה – רק לא הבנתי: הצטרפות לאן? מה זה מטע?

      • מטע הבננות, כמובן…

        • לשירה –
          שוב תודה – אבל הרי כבר יש לי בלוג, ונוח לי בו. לא הייתי רוצה לסגור אותו. וניהול של עוד בלוג, בו זמנית, לא הולך טוב עם הטמפרמנט (האיטי) שלי.
          למרבה המזל, אפשר להגיע באינטרנט בקלות רבה ממקום למקום, ולקפוץ לביקורים פה ושם, ואת זה אני באמת עושה, כי מה שנכון נכון – לפעמים מאד מעניין אצלכם.

          • אני לא יודעת למה, אבל קשה לי לנדוד לאתרים אחרים… וגם בפעמים (המהנות יש לומר) שביקרתי אצלך וגם אצל רונן בבלוגיאדה, לא ממש התחברתי לממשק. כאן הייאוש הרבה יותר נוח.
            אבל כמובן, אקבל את הגזירה. אמשיך להתאמץ כדי להגיע אלייך או לסירוגין ליהנות מתגובותייך כאן…

          • לשירה –
            הממשק הוא בעיקר עניין של הרגל, כך נדמה לי. דווקא בישראבלוג הממשק ידידותי למדי למשתמש, ויש בו משהו, במנגנון של תגובות לתגובות, שהוא מאד ברור ונוח. בכלל ישראבלוג היא בלוגיה ותיקה מאד, באופן יחסי, והיות שכך כבר פתרו שם חלק מן הבעיות שעדיין מציקות לבלוגרים כאן.
            מכל מקום, אני מודה לך שוב על הרצון הטוב.

    • לשירה – תודה. אני מתכוון לכתוב עוד על הנושא, מנקודת המבט של המפגש בין הלשונות (אבל נא לא להתייחס לזה כהבטחה. יהיה, אכתוב).

  5. היי
    זה פשוט מדהים, הזכרת את המילה בבל, כניראה שם התחיל ההתרבות האנושית, וההתרחקות וסללית שפות נוספות
    להתראות טובה

  6. רונן, התובנה שלך כמובן נכונה לגמרי.
    ככה אנשים נדדו באירופה והבינו אחד את השני לא רע. מכאן והלאה, יש לקוות, תבורך ב"חסד הלשונות" הנוצרי ותדבר בכל לשון…

    אגב שקוראים את הכתיב הבלתי אפשרי של האנגלית ככתיבו די ברור הקשר.
    לא סוד שהאנגלית היא שפת טלאים (בעיקר:מעט קלטית, הרבה גרמאנית, ורובד עילי של לטינית וצרפתית. אבל עוד אינספור מלים שאולות משפות אחרות). מעניין שבשירה ההעדפה היא להימנע מהרובד הלטיני, והרובד הנתפס שרשי יותר הוא הגרמאני.

    • אמיר,
      אני מקווה מאוד שאתברך ב"חסד הלשונות" הזה, או לפחות בענף הלטיני-גרמאני שלו (קירילית אני לא קורא).
      מה שסיפרת על השירה האנגלית הוא מאוד מעניין בעיני, אני תוהה האם זה בגלל ששימוש ברובד הלטיני-צרפתי נתפס כ"התייפייפות", כשירה של העבר שעוסקת במראה החיצוני ולא במהות.

  7. היי רונן,
    קח את ההתחלה הזו ותמשיך אותה הלאה. היא טובה ומעניינת וגם מעניין לרוץ איתה לכל מיני כיוונים.

  8. יוסף עוזר

    בקיאות בלשונות רבים היא מתנה אדירה. נפלא ומרגש. מעניין להוסיף על מה שכתבת במאמר דבר שמצביע על זוית ייחודית אצל היהדות ביחש לשפה:

    בחזון אחרית הימים [אצל אחד הנביאים] כתוב שאז ידברו שפה אחת ודברים אחדים. כלומר – הלשון כמפרידה בין בני אדם – כיוצרת איבה בגלל חוסר סינכרוניזציה בין הניואנסים וחוסר ההתאמה בין מסַמל לבין מסומל – היא הנראית כמקור למצוקה האנושית. למאבקים בין בני אדם ועמים.

    • מצד שני, אם אנחנו מאמינים למקרא, הרי שהאל אשם מלכתחילה במחדל הזה, שהושת עלינו כעונש על מגדל בבל, לא?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר