מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
האם אתה מסוגל לחלוקת קשב?
(מי מצפה ממני להקשיב? מי מצפה ממני להתחלק?)
"אדם אינו יכול לסגור עצמו בחדר"
האם יש לך סימפטומים פיזיים במעבר ממטלה למטלה?
"בעולם המודרני, המדינה מסירה מעצמה חלק מהאחריות לגורלו של האדם"
ח ו פ ש ! ! !
(מי חופשי? ממה אני חופשי?)
האם אתה מגלה חרדה מפני האפשרות של חרות?
– אבל לא זאת השאלה. אם אפשר בבקשה להחזיר את הדיון ל…
"הפרט נדרש לבחירות, ולאחריות לבחירות אלו."
א נ י מ פ ח ד
הפחד הוא סימפטום. ממה אתה מפחד?
(ממה אתם מפחדים?)
א: אני מפחד שלא אשאר עצמי כשאני מעביר את המחשבה ממקום למקום.
ב: אני מפחד שההגמוניה בכל זאת קיימת ובוחנת בכל עין את הבחירות שלנו.
– יש בזה מן האמת, אף כי יש להביט במכלול הרחב יותר. מרקס קובע…
עזוב אותך ממרקס. ראבאק.
מדוע אתה משתמש בקללות? ולמה בזהות שלי?
(כיצד אתה יודע שזו הזהות שלך? כיצד אני יודע שזו הזהות שלי?)
"אובדן הזהות הוא בריחה מהאחריות האישית, מהעמידה מאחורי כל מה שאתה עושה."
א נ י ר ו צ ה
ה ב י ת ה
[מי אמור לדבר עכשיו? איך אפשר להחליט? — העורך]
(איפה היית עד עכשיו?)
"עריכה היא פעולה אלימה על האינדיבידואל"
האם אתה מסוגל לחלוקת קשב?
הוא לא יענה לכם, מטומטמים. אפילו לכם הוא לא מקשיב, ואתם חלקים ממנו.
רונן אלטמן קידר: אבל אני לפחות כותב אתכם.
(מי זה האני שכותב? איזה מאתנו?)
א: לא יודע.
ב: זה שמסוגל לחלוקת קשב.
(זו לא היתה שאלה רטורית?)
"במצב שנוצר, אף סוף אינו סוף פסוק. תמיד תוכל קבוצת שוליים לערער על המסקנות שנתקבלו, לפתוח את הדיון מחדש."
— זו אמנות.
זה בלבול מוח, זה מה שזה, כוס אמכום.
איזה צורך ממלא הנסיון שלך להתחזות אלי תוך שימוש במלים גסות?
ד י כ ב ר !
רא"ק: זה אולי לא נגמר, אבל אני יכול לסיים את זה על הדף. תודה.
ונורית זרחי כתבה, "זה שאני מדברת לעצמי, לא אומר שאני מקשיבה". 🙂
מה עם: בלוג יפה ומפו3ץ, מוזמן לשלי?