מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
שיר שאמנם ראה אור ב"מאזניים", אבל משום מה יש ליתחושה שיהיה לו יותר קהל כאן.
קרימינל
בתחנת הרכבת תל-אביב צפון / מסתכל במכוניות על פני האיילון בין מעקה לגג / היית קופץ עכשיו/ היית משתחל בין מעקה לגג/ משתחל / בין פנסי המכוניות הבאות מולנו בנחיל אחד / האם היית קופץ / קרימינל אני קוראת לו / גונב קומקומים מבתי-קפה קורא להם אגרטלים / בשביל האומנות בשביל האומנות / מסתובב בדירה בתחתונים מגיף תריסים ופותח / מעמיד פני ילד מקבץ נדבות / למה אתה לא עונה / לפעמים משוטט ברחוב בוהה בחבורות הנערים / מטפס מרפסות בודק לאן יוכל להשתחל/ קרימינל אני קוראת לו / הוא עוצר צריך לחשוב / והעיניים מדליקות את הפנס הקדמי מחליקות על שרשראות תופסות בחוזקה את המושב / מסתובב בדירה עם אקדח לגופו / האם היית יורה בי בסוף / "בכל מקרה לא עוזב / אני ממשיך גם בלעדייך" / קרימינל / אני קוראת למוזיקה והיא לוחשת / אל תיכנעי / קופץ משדה הראיה עוד רגע יחזור / אני שומרת אמונים/ למי / נשיפות שפתיו הבל בתוליו / האמנם טעיתי / לא טעיתי / מה אומר קוד הפשע הפנימי / מה הוא אומר / בשביל האומנות בשביל האומנות / קוד פשע אכזר / "כשלא ארצה יותר אני פשוט אלך/ את לא תדעי דבר"/ לא אדע דבר
רץ על הכביש, האופנוע כרוך בגופך
רשף אבק לבן עכשיו אתה לבד
כשחזרת יתום כיבסתי את גופך תליתי לייבוש
אין פה מעקה אין גג רק בית קברות ערבי נטוש
לחוש אותך נוגן בסַקְסופון, צלעות מתחדדות צלעות מתחדדות
אסור לי לחבק אותך יש כלי מתכת שמרחיק
ללא מגע אתה כרוך אחרי כמו בדל של נשימה
מול אור המנהרה אגהר מעליך אביט דרך החלון
עם תום המין אכרע ללדת חירשותך
בשיגעון אשתוק אתך מרוב אשמה
אוהבת.
חזק ומתנשף, ברכותיי על ספרך החדש.
איזה קצב מרתק, יש בזה מן הטראגיות
כמעטמזכיר את "קראש" השילוב בין הכביש לסקס…
בשביל האומנות
וצריך לקרוא כמה פעמים… וגם אז לא בטוח שהבנתי. ובכל זאת – מרתק.
כן, בגלל היותו קשה להבנה ולפיצוח הוא לא עבר את השיפוט של העורכים ולא נכנס לספר. אבל אני אוהב אותו.
הי, תמיד כשאני נכנסת לכאן יש משהו משלי…… נהדר למצוא את קרימינל כאן כשאני כל כך עצובה. כחזרת יתום כיבסתי את גופך…. תמיד היה המשפט שלי. מתגעגעת…