אני קורא בעניין את סדרת הפוסטים של יעל ישראל על הוצאות במימון מחבר ומחלות אחרות בשדה הספרות. מה שמרגיז יותר מכל בסיפור הזה הוא התחושה שמישהו גוזר קופון על חשבונם של הכותבים. אף אחד לא אומר שמו"לים צריכים להיות נדבנים גדולים, או שהם לא צריכים להרוויח. וכן, מכירות של ספר מסוים לא תמיד יחזירו את ההוצאות. אבל להוצאה שהמודל הכלכלי ...

סיפורים ביומיים האחרונים מתארחים אצלנו שני בני דודים של אשתי, שהגיעו לאירופה כל אחד מסיבות אחרות, ויצא לנו מספר פעמים לשבת על כוס בירה ולדבר. אנחנו בשכבת גיל דומה פחות או יותר, אבל מאוד שונים, והסיפורים שיש לנו לספר שונים באופיים. כאילו יש להם טעם אחר. ומשהו אומר לי שרק באירופה, מנותקים מההקשר המשפחתי, אנחנו יכולים לנהל שיחות כאלה. אולי ...

הדיון על פרגון לעומת ביקורת עלה שוב על פני המים בבלוגייה, הפעם אצל דפנה שחורי ויעל ישראל, ומביא אותי כרגיל להתלבטויות אישיות מורכבות. קודם כל, אני חושב שיש להפרידבין כתיבת ביקורת "רשמית" על יצירה "רשמית" (למשל, ביקורת בעיתון על ספר) לבין כתיבת תגובה בבלוג (למשל). במקרה הראשון, ברור לי שהביקורת נועדה לטובת הקורא (כדי להזהיר אותו מספרים גרועים או להפנותו ...

רק עוד כמה ימים נותרו לטקס האוסקר ה-80, ואני בספק אם השנה נישאר ערים לראות אותו בזמן אמיתי. יש לימודים למחרת. אבל אני כבר לא מעט זמן עוקב אחרי הבלוג של יאיר רוה, מבקר הקולנוע החביב עלי, שעושה יופי של הכנה לטקס וגם יעביר אותו בשידור חי בבלוג שלו: בלילה שבין ראשון ושני, ב-3:00 לפנות בוקר, יתקיים טקס האוסקרים. מי ...

  נעמי לויצקי קיטרה כאן על עיתונאים לא מפרגנים, וגרמה לי לחשוב על שאלת הפרגון באמנות. זה לא דבר פשוט כל-כך: מצד אחד, לפרגן למישהו אחר זו פעולה אנושית חיובית ונעימה, שמטהרת את האווירה ובאיזשהו מקום מקדמת את כולם – את המפרגן, את המפורגן ואת התחום המשותף לשניהם. מצד שני, בתחום הצפוף של 'תרבות ישראלית' כל פרגון לקולגה הוא במידה ...

לוֹרֶם איפּסוּם דוּבּלוּם: שניים במחיר אחד (פורסם לראשונה במגזין "קצת תרבות" באתר קצה חוט, 13.1.08) [1] האינטרנט יאכל את הספרות [ר. א. ק.]   מהפכת המידע היא המהפכה הגדולה של זמננו. כולם יודעים את זה. האינטרנט משנה את הדרך שבה אנחנו מתקשרים, שומעים מוזיקה, רואים סרטים. ובתחומים שהאינטרנט עדיין לא השתלט עליהם, הוא עוד ינצח בגדול. קחו למשל את הספרות ...

  סופשנה ותחילתשנה הם זמן מקובל לסיכומים, וכבן מזל מאזניים קשה לי לעמוד בפיתוי. מה גם ש-2007 היתה בהחלט שנת מפתח בשירה העברית – או לפחות שנה שמעניין לסכם אותה. בפרפראזה על המשפט המקובל "הניתוח הצליח אבל החולה מת", ניתן לטעון שבתחום השירה הניתוח נכשל, אבל החולה קם ממיטתו והתלוצץ עם רופאיו. אמנם אף אחד מהמתימרים ליצור עולם שירתי חדש ...

היום התפרסם סקר שקובע כי במקום מםלגת הגימלאים שתיעלם ייכנסו לכנסת בבחירות הבאות הירוקים. לא שאני סומך על סקרים, אבל יש בזה משהו אופטימי, במיוחד כשאנחנו מתעסקים כבר כמה ימים בשיר שנוגע באותה אידיאולוגיה. ברור, כמובן, ששום גל של מודעות ירוקה לא שטף את ארץ הקודש, שתמיד יש בה דברים חשובים יותר לעסוק בהם מכמה עצים שכרתו ושמו במוזיאון. הסיבה ...

    נראה שבאורח חד-משמעי קטעים ארוכים זה לא זה באינטרנט. נראה שזה מחלה של כולם, גם שלי. נראה שאנשים קוראים בלוגים עם הקפה, ופוסט שארוך יותר מקפה אחד מתקשה להחזיקם. נראה שפוסט כזה חייב להיות שוצף-קוצף ופרובוקטיבי כדי שמישהו יעביר עליו את העיניים. העייניים מתעייפות מהר מול המסך.   **   בלי שום קשר: הוצאת כתב-עת לשירה (או לפרוזה) ...

אומי כתבה אבחנה מרתקת על ההתייחסות לחלוקת העבודה בבית, וזה התחיל אצלי רצף ארוך של מחשבות. שהרי מה שחסר ב"חשבון" (ותשובתו הקלאסית של הגבר המותנה) הוא שאלת הפרנסה, הלחם, הכסף שזורם אל הבית. וכאן צריך להבהיר משהו: המודל הקלאסי של חלוקת העבודה – שבו הגבר אחראי על הפרנסה והסידורים "בחוץ" והאישה על עבודות הבית וחלוקת הילדים – אינו כשלעצמו לא-שוויוני; ...