אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות

    לָמָּה תָּמִיד עָלַי לִשְׁמֹעַ לְבַד אֶת סוֹנָטַת הַפַּטִּישִׁים שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן? בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל אֶמְצַע אוֹגוּסְט הָגָר הִתְקַשְּׁרָה, מְבַקֶּשֶׁת עֶרֶב אֶחָד לְבַד "כִּי כְּבָר נִמְאַס לִי כָּל הַזְּמַן לִבְלֹעַ פִּהוּקִים מוּל הַהַרְצָאוֹת שֶׁלְּךָ בַּלֵּילוֹת עַל אָמָּנוּת, חִנּוּךְ וּמוֹצַרְט לְעֻמַּת מוֹנְטֶוֶרְדִי, וְדַי, גַּם לִי מַגִּיעַ פַּעַם אַחַת עֶרֶב בְּפֶה פָּתוּחַ!" לֹא הָיָה מַה לְּהוֹסִיף, אָמַרְנוּ לַיְלָה טוֹב וּפָנִיתִי אֶל הַסְּפָרִים. ...

    גַּם כְּשֶׁאֲנִי לְבַד מִתְנַהֵג הַגּוּף שֶׁלִּי כְּאִלּוּ הוּא מְשׂוֹחֵחַ. אֲנִי מַבִּיט בַּפָּנִים הָרוֹכְנוֹת אֶל חָזֵהוּ בְּאֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם נוֹשְׁרוֹת לִירֵכָיו, וְאֵיכְשֶׁהוּ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מוּבָס. הַגּוּף שֶׁלְּךָ עָיֵף, אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמִי מְכַבֶּה אֶת הַמַּרְאָה, מְקָפֵּל אֶת תְּנוּעוֹתָיו. אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהֵרָדֵם בְּצָהֳלָה שֶׁכָּזֹאת.    

    …לבקשתה של יעל ישראל, שיר מתוך הספר 'בכל בוקר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד' [עם עובד, 2003] * סֵפֶר זֶה מֻקְדָּשׁ לְעַצְמִי. בְּתִּקְוָה שֶׁכָּעֵת יָנִיחַ לִי, הַמְּנֻוָּל. אַבִּיט בּוֹ נוֹגֵעַ בַּסֵּפֶר, מִשְׁתַּטֵּחַ  עַל הַכְּרִיכָה, לוֹגֵם אֶת הַשִׁירָה וּמְפַנְטֵז  שְׁהִיא נִכְתֶּבֶת עֲבוּרוֹ. וְנִיחָא,  שְׁהָרֵי כָּל עוֹד אֶמְצָא אֶת עַצְמִי  קוֹרֵא בְּשִׁירַי, אוּכַל לְהִתְרַחֵק וּלְשׁוֹטֵט בַּבַּיִת, גּוּף חָלוּל שֶׁכְּמוֹתִי, לְהִתְיַשֵּׁב בְּרִגְשָׁה עַל ...

  אחת מתוך שתי נערות בוודאי מטפחת את עכוזה העגול. גיליתי זאת מתוך שהלכתי אחר שתים מהן והאחת ליטפה את עכוזה. היא קטנה ורזה וקוראים לה מרים. חברתה הלכה לשמאלה ונענעה את תלתליה השחורים. הלכתי במהירות מאחוריהן, וכשנעצרה מכונית הן טיפסו על מושביה ונעלמו בנסיעה. למחרת, בעודי ממהר לחשמלית האחרונה רגע לפני התחנה הן הופיעו, כמו חלום, שתיהן רכות ונעות ...

הַגּוּף מִתְרוֹקֵן. נוֹתְרוּ עוֹד מִסְפַּר פַּרְצוּפִים לְהָאִיר אֶת הַמַּרְאָה וַעֲדַיִן, גַּם הֵם סוֹפָם לְהִבָּלַע. לְאָן לְהוֹלִיךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ כְּשֶׁמַּדְלִיקִים אֶת הָאוֹר? אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ מוּאֶרֶת בַּסּוֹד הַלופֵף אֶת מְקוֹמֵךְ, הַמַּבָּט שֶׁלִּי חוֹפֵן אוֹתָךְ בַּעֲדִינוּת, כַּצְּלָעוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַלֵּב. לְכָל מָקוֹם. הַגּוּף מִתְרוֹקֵן מִקּוֹל דִּמּוּיָיו, וְנֶפֶשׁ קְטַנָּה מַבִּיטָה בַּמַּרְאָה. כְּשֶׁבִּקַּשְׁנוּ לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר מָצָאנוּ אוֹתוֹ נָעוּל מִמַּאֲמָץ. חֹר הַמַּפְתֵּחַ נוֹתָר פָּעוּר, ...

  אִיתַי הֶחְלִיט שֶׁאֲנִי חַיָּב לְהַכִּיר אֶת תָּמָר כִּי לַמְרוֹת שֶׁהִיא שָׁכְבָה עִם אֵיזֶה 140 גְּבָרִים הִיא עֲדַיִן מֶלַנְכּוֹלִית, וְיַקִּיר, אֶת זֶה רַק אַתָּה מְסֻגָּל לְהָבִין. אָז עָלִיתִי אֵלֶיהָ לַדִּירָה בִּפְלוֹרֶנְטִין. טִפַּסְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת הַמִּתְפּוֹרְרוֹת לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, יָשַׁבְתִּי מוּלָהּ וְלֹא הִפְסַקְתִּי לְהִסְתַּכֵּל לָהּ בָּעֵינַיִם. "מַה!" הִיא פִּתְאוֹם שָׁאֲלָה; "סְתָם", עָנִיתִי. כַּמָּה דַּקּוֹת אַחַר-כָּךְ מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת. ...

      דימוי וטקסט / תערוכה "מעֵבר" מאת האמנית שושי צ'חנובסקי אוצר: יקיר בן-משה פתיחה: יום חמישי 17.1.08 שעה 20:00  בית האמנים, רח' אלחריזי 9 תל אביב כולכם מוזמנים בחום ובהתלהבות!

  מַה לְּכָל הָרוּחוֹת אֹמַר, לְאַחַר שֶׁיָּצָאתִי מֵהַגָּר. הָיִינוּ בְּסֶרֶט שֶׁל נִיל ג"וֹרְדָן וַאֲנִי הִתְעַקַּשְׁתִּי לְהַחְזִיק לָהּ אֶת הַפּוֹפְּקוֹרְן. אַחַר כָּךְ נִפְרַדְנוּ בְּרִפְיוֹן. אָמַרְתִּי לָהּ, "תָּמִיד אַתְּ נוֹפֶלֶת כָּכָה?" וְהִיא שָׁאֲלָה, "אֵיךְ כָּכָה?" אָז עָנִיתִי, "כָּכָה קוֹרֶסֶת לְתוֹךְ עַצְמֵךְ" אָז הִיא עָנְתָה, "תָּלוּי עִם מִי", וְסָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת. הָרְחוֹב הָיָה שָׁקֵט. כֶּלֶב הִשְׁתִּין עַל שַׁרְשֶׁרֶת הָאוֹפַנּוֹעַ, סִלַּקְתִּי אוֹתוֹ עִם הַיָּד ...

    זה קרה באחת ההופעות הראשונות של "כוחו של גורל", באמצע המערכה השלישית: בקבוק מים התגלגל מאמצע הבמה לכיוון פיר התזמורת. הקהל עצר את נשימתו, כמה אנשים פלטו קריאות אזהרה, וכולנו ידענו שהבקבוק, שדבר לא בלם את גלגולו, עתיד לצנוח על ראשי אחד הנגנים ולהרוס את הערב. הבקבוק התגלגל לאט, וכמו להכעיס, הזמר המשיך לשיר, התזמורת ניגנה, שהרי ההצגה ...

  בעקבות התערוכה 'טרמ-תי-דם' (בהשראת האופרה 'כרמן') מאת שרית רוזן / סדנאות האמנים ת"א, 2006   האופרה כרמן של ביזה היא אופרה שכל-כולה עומדת בסימן הפיתוי. וככזו, היא מסווה את מושג האמת באינסוף צעיפים מוסיקליים, תיאטרליים ולשונים. כרמן מסתובבת עם חיתול, אף פעם לא עירומה, אף פעם לא מציגה את האמת, כמו ילדה שמתהלכת בגן ומשוויצה בתחתוניה המרהיבים; אך מה ...