אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
אִיתַי הֶחְלִיט שֶׁאֲנִי חַיָּב לְהַכִּיר אֶת תָּמָר
כִּי לַמְרוֹת שֶׁהִיא שָׁכְבָה עִם אֵיזֶה 140 גְּבָרִים
הִיא עֲדַיִן מֶלַנְכּוֹלִית, וְיַקִּיר, אֶת זֶה
רַק אַתָּה מְסֻגָּל לְהָבִין.
אָז עָלִיתִי אֵלֶיהָ לַדִּירָה בִּפְלוֹרֶנְטִין. טִפַּסְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת
הַמִּתְפּוֹרְרוֹת לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, יָשַׁבְתִּי מוּלָהּ
וְלֹא הִפְסַקְתִּי לְהִסְתַּכֵּל לָהּ בָּעֵינַיִם.
"מַה!" הִיא פִּתְאוֹם שָׁאֲלָה;
"סְתָם", עָנִיתִי.
כַּמָּה דַּקּוֹת אַחַר-כָּךְ מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת.
כַּנִּרְאֶה נִּמְאַס לָהּ מֵהַמַּבָּט, וְאוּלַי בְּדִיּוּק
הִפְרַעְתִּי לָהּ לְהִכָּנֵס לַמֶּלַנְכּוֹלְיָה.
אָז נִסִּיתִי שׁוּב, וְהַפַּעַם שָׁכַבְנוּ.
חָזַרְתִּי לְאִתַּי עִם חִיּוּךְ עַל הַפָּנִים, הוֹדַעְתִּי לוֹ שֶׁמֵּעַכְשָׁו
אֲנַחְנוּ זוּג וְשֶׁלֹּא יָעֵז לוֹמַר עָלֶיהָ מִלִּים גַּסּוֹת.
בַּהַתְחָלָה הוּא הִתְבַּלְבֵּל, וְאָז הֶחְלִיט לְנַסּוֹת בְּעַצְמוֹ.
עָלָה לַדִּירָה, לִטֵּף אֶת הֶחָתוּל, קָרָא שִׁירִים שֶׁל עַמִּיחַי,
עַד שֶׁהִיא נְמַסָּה לַחֲלוּטִין. "מִכָּל הַגְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי אִתָּם,
אַף אֶחָד לֹא קָרָא לִי שִׁירִים עֲצוּבִים כָּל כָּךְ", אָמְרָה
וּפָרְצָה בִּצְחוֹק שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לְכָל אֹרֶךְ חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת.
איזה שיר! גם על טבעה של המלנכוליה, גם על הרומנטיקה, ומה שהורג באמת זו הכותרת…
אמיר היקר מפז, תודה! אני לא בטוח שהשיר מצביע על טבעה של המלנכוליה יותר משהוא מצביע על טבעה של שירת עמיחי..
בעיני זה שיר חסר רגישות. ומקריאה שלך אני יודעת שיש בך המון רגישות, כך שאני שואלת את עצמי לאן היא נעלמה.
ליאור, חזרתי וקראתי את השיר, אולי את צודקת. את יכולה להצביע על משפט מסוים?
תענוג
אי אפשר להיות בן זוג של דונה מלנכוליה
היא שוכבת עם כולם אבל ישנה עם עצמה
…
אוי יעל, מה נעשה עם כל הא"ב?! תודה על התגובה, אבל מי יכול לדעת מה קורה בדירה כשהדלת נסגרת מאחורינו?
שיר על בחורה, שלא הייתי מעיזה להיות כמוה, יש לה את עצמה… מוצא חן ביעניי, איך למדת אותי להכיר אותה… לא בטוח שהיא עברה דירה, ניראה שאתה
להתראות טובה
נכון, בעצמי נשמטתי מהדירה. מגובה של 32 שנים. אגב, למה לא היית מעיזה להיות כמוה?
מקסים, יקירי, אז מה, שירת עמיחי שהקריא לה היתה כל כך מלנכולית שהיא מולה היתה צחוק.
כן. ותנסי, להפך, לקרוא לאנשים עליזים את שלום עליכם. הו הו! איזה אסון יתרגש עליהם..
מעולם לא ראיתי את עמיחי כעצוב במיוחד. אבל שויין.
אני גם אוהב את הקטעים האלה שחוקרים את הגבולות בין שירה לפרוזה.
והכותרת אכן נהדרת.
יקיר,
זהו אולי הכי שירה בפרוזה שקראתי באתר שלך. ואני אוהבת את זה. מבחינת הרגישות- דווקא האירוניה והאכזריות הדקה טובים בעיני. אי רגישות מצד איש רגיש מרעננת לעיתים, לא?
תודה אסתי. האם גם את חושבת שזהו שיר לא רגיש? מענין.. אולי בגלל שהסיטואציה, בחלקה הגדול, היא תפוז בלתי-בשל שהתגלגל מדמיון?!
תודה רונן. עמיחי עבורי תמיד היה משורר להדביק על שלטי חוצות בשדות תעופה, או חדרי מדרגות נידחים.. העיקר, מה שלומך? אני שב ונזכר! האירוע לכבוד הספר שלך היה סוחף ומלבב
מצוין יקיר. מאוד דיבר אליי.
תודה יעל. אין כמוך
אני חושבת שאני מכירה אותה.
שיר יפה ומקסים במיוחד בגלל איך שהוא מפסיד אותה.
שלי! האם את מכירה אותה?! תתני רמז…
שיר מצחיק, פשוט (במובן הטוב) ומתגלגל לכל אורך חדר המדרגות. יופי.
תודה יניב. מי מתגלגל יותר מהר במורד הגרון, הצחוק או השיר?
זה השיר הכי נכון שקראתי בזמן האחרון. אחרי מאה וארבעים גברים צריכים להיות עשויים מפלסטיק כדי לא להיות מלנכוליים; ואחרי שנוספים עוד שניים מדכאים לרשימה, האפשרות היחידה היא לקפוץ מהמרפסת או לעבור דירה. כל מילה במקומה.
ל" היקרה, האם אני המדכא הלפני אחרון מהרשימה? אף פעם לא ידעתי שאני מתחככך בפלסטיק. אולי בגלל זה החיים מגמישים את עצמם לקראתנו
כלל לא חשבתי שזהו שיר בלתי רגיש או תפוז בלתי בשל, אלא שהוא אירוני יותר מהאחרים ובזה כוחו
תודה אסתי. העיקר! גם תפוז, כמו הגורל, ראוי להסתובב סביב עצמו
אני מוחה!
מדוע נעלמה ה-"י" הראשונה משמי כשחזרת אלי?
זאת האות הכי חשובה בשם שלי.
ועכשיו לתוכן: תמר הזאת היא הבחורה הכמעט יחידה ששכבתי איתה ואתה לא. אז נחמד שהחזרת בשירתך את חוסר האיזון הקוסמי על כנו.
אתה עדיין צריך את המייל של קובי? כתוב לי למייל אם כן.
איזו הפתעה! טוב.. החיים הם במקום אחר
לא עמיחי ולא כלום, זו טבעה של בחורה שפשוט חושבת שהיא יכולה לנהל את העולם. היא שוכבת עם מי שבא לה, שם טמון הכוח האמיתי שלה, לא במלנכוליה, המלנכוליה היא פוזה וגם עמיחי.
אני מקווה שאני לא מחלל לך את השיר, אבל זה מאוד מזכיר את אריק ברמן פשוט בסגנון לירי. אבל אתה הרבה יותר מוצלח (שנות אור יותר מוצלח).
מקסים, 140 גברים לא הספיקו והיה צריך רק אחד שיעשה אותה כל כך עצובה עד לכדי אושר אמיתי…