אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
לָמָּה תָּמִיד עָלַי לִשְׁמֹעַ לְבַד אֶת סוֹנָטַת הַפַּטִּישִׁים שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן?
בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל אֶמְצַע אוֹגוּסְט הָגָר הִתְקַשְּׁרָה, מְבַקֶּשֶׁת
עֶרֶב אֶחָד לְבַד "כִּי כְּבָר נִמְאַס לִי כָּל הַזְּמַן לִבְלֹעַ
פִּהוּקִים מוּל הַהַרְצָאוֹת שֶׁלְּךָ בַּלֵּילוֹת
עַל אָמָּנוּת, חִנּוּךְ וּמוֹצַרְט לְעֻמַּת מוֹנְטֶוֶרְדִי, וְדַי,
גַּם לִי מַגִּיעַ פַּעַם אַחַת
עֶרֶב
בְּפֶה פָּתוּחַ!"
לֹא הָיָה מַה לְּהוֹסִיף, אָמַרְנוּ לַיְלָה טוֹב וּפָנִיתִי אֶל הַסְּפָרִים.
קָרָאתִי שְׁלוֹשָׁה עַמּוּדִים בַּיְּדִיעוֹן לַתַּלְמִיד הַנָּבוֹן
וְסוֹבַבְתִּי אֶת כַּפְתּוֹרֵי הַמִּכְנָסַיִם. הִצְלַחְתִּי לִבְלֹם אֶת הַגּוּף מִלְהִיזְנַק
וְהִתְקַשַּׁרְתִּי לְהָגָר. הִשְׁאַרְתִּי שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל הוֹדָעוֹת לְתוֹךְ הַמְּשִׁיבוֹן,
מִלְמַלְתִּי מַשֶּׁהוּ
עַל עֶרְכֵי הַנִּימוּס בַּחֶבְרָה הַגְּבוֹהָה
שֶׁל הַמַּעֲמָד הַנָּמוּךְ בְּאַנְגְּלִיָּה שֶׁל תְּחִלַּת הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת
וְאֵיךְ זֶה מִסְתַּדֵּר, שָׁאַלְתִּי, אֵיךְ זֶה מִסְתַּדֵּר עִם הַמּוֹדֶרְנִיזְם וּבִכְלָל
עִם הַפּוֹרְנוֹגְרַפְיָה הַקּוֹלְנוֹעִית
שֶׁאֵינָהּ בּוֹחֶלֶת בְּשׁוּם דָּבָר מַמָּשִׁי?!?
רַק לִפְנוֹת בֹּקֶר נִרְגַּעְתִּי. הִנַּחְתִּי אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת וְהֶחְזַרְתִּי אֶת הַסְּפָרִים לַמַּדָּף.
שָׁמַעְתִּי בֶּטְהוֹבֶן, נִזְכַּרְתִּי לְהֵרָדֵם, חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹכֵב
עַל רְסִיס-זְכוּכִית וּפָגַשְׁתִּי עֲטַלֵּף-בָּלוֹן. בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיִּקְשֹׁר לִי סִפּוּר.
הוּא שָׁתַק וַאֲנִי פָּעַרְתִּי אֶת הַפֶּה בִּזְהִירוּת, שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר אֶת סֶרְוִיס הַנִּימוּס.
רַק כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי מָצָאתִי הוֹדָעָה בַּמְּשִׁיבוֹן. אָחִיהָ שֶׁל הָגָר
מְאַיֵּם לַחְנֹק אוֹתִי אִם אַמְשִׁיךְ לְהַטְרִיד אֶת אֲחוֹתוֹ.
חִיַּכְתִּי וְנָעַלְתִּי אֶת כַּפְתּוֹרֵי הַמִּכְנָסַיִם, נִזְהַר מִלִּפְלֹט
אֵיבָרִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים,
שֶׁלֹּא לְפַהֵק אֶת הַמַּמָּשִׁי מֵהַפֶּה.
יקיר,מהנה מאוד הפרוזה השירית הזאת שיש בה עכשוויות מקורית במיוחד. רכבתי על רסיס זכוכית וכו" מקסים אותי אף שתוכנו של החלום קשה מאוד. הקסום והנורא למדי חברו בחלום הזה.
תודה מוטי, התגובות שלך פשוט נפלאות.
יקיר, תענוג לקרוא. יש לך המון ביטויים מגניבים שמקשטים כל כך יפה את הסיפור. כיף.
תודה תמי. אני לא כל כך יודע מה הכוונה ב"ביטויים מגניבים", אך אני מניח שאת מתכוונת לזמזום המתלווה לטקסט, כמו פצירה משייפת ציפורן, שוב ושוב – של ההומור. זה מה שהתכוונת? אבל האם יש כאן הומור? כשכתבתי את השיר, בקושי ראיתי את האופק. רק במזל מצאתי את החשק להניף את היד, וגם זה נשמט ממני כעבור ארבע דקות.
הי יקיר, איזו אוירה יצרת, שקט ותשוקה ויאוש וחרדה, הכל ביחד וחיוך בזוית הפה . אהבתי את המשפט " לא לשבור את סרוויס הנימוס" שזה זורק אותנו ישר לסיפורי הסרוויס, כל אחד והסרוויס שהוא נושא איתו.
ובאמת, נדמה שהושפעתי מסיפור הסרוויס הצ"כי ליעקב שבתאי. העיקר! לכל אחד יש סרוויס בתוך הלב, רק במזל אנו מצליחים למזוג את האהבה בלי שהיא תישפך..
יקיר, נכון זו באמת תחושה של זימזום חד שבולט ויוצר את הייחודיות של השיר.
לא כיוונתי להומור אלא לביטויים מגניבים כמו:
"סֶרְוִיס הַנִּימוּס
עֲטַלֵּף-בָּלוֹן
נִזְכַּרְתִּי לְהֵרָדֵם
בַּיְּדִיעוֹן לַתַּלְמִיד הַנָּבוֹן
עֶרֶב בְּפֶה פָּתוּחַ!"
אֵיבָרִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים,"
ושוב אומר לך שמאוד נהניתי לקרוא את השנינות שלך למרות שצר לי על מה שהביא אותך לכתוב את השיר הזה.
תודה תמי, את פשוט מדהימה, הקטלוג שציינת השמיט לי את הלסת. כמעט שהופתעתי. האמת, הייתי מעדיף שלא לכתוב את השיר אלא להיות, כרגיל, בתוך החיים. אך המלים.. המלים
כל כך יפה בעיני השילוב בין דברים ממש יומיומיים לדברים שהם בדיוק ההפך, גם בשפה שמשתנה משפה פשוטה לשפה יפה ופואטית משהו..ובכלל השיר מקסים, והשורה האחרונה נפלאה…
תודה רות. האם גם את כותבת?
כן..קצת..
(האמת שכבר שאלת אותי את זה פעם אבל לא נורא 🙂 )
החלום מזכיר עולם ילדים, דוקא פחות התחברתי…יוצא דופן מהסיפור,
המוזיקה של בטהובן וכל האיזכורים, עושים מוזיקה בלב, נותנים עולם גבוה, והעולם אם הגר עולם ממשי.
לא יודעת נשמע שאני מבקרת, אך לא, זה סוג מחשבה שחלפה.
אחיה של הגר, מקסים… אני אוהבת את העולם היום יומי עם המוזיקה.
להתראות טובה
תודה טובה. אין כמוך