אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
מחווה ל"פוגת מוות" מאת פאול צלאן
מַדְרֵגוֹת קָשׁוֹת שֶׁל אֶבֶן אָנוּ יוֹרְדִים אוֹתְךָ חֶדֶר
יוֹרְדִים אָב וָאֵם יוֹרְדִים אוֹתְךָ בַּיִת
יוֹרְדִים וְיוֹרְדִים
מְהַדְּקִים קִירוֹת חֶדֶר בָּרוּחַ שָׁם נוֹשְׁמִים לֹא צָפוּף
הוֹרִים מִתְהַלְּכִים בַּבַּיִת וְהֵם מְגָרְדִים
מְגָרְדִים זִכְרוֹנוֹת בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים מוּנֶפֶת יָדֵךְ צַלֶּקֶת
מִתְהַלְּכִים וְיוֹצְאִים אֶת הַבַּיִת רוֹעֲדִים הַדְּפָנוֹת הֵם קוֹרְאִים לָעוֹרְבִים שֶׁיָּבוֹאוּ
לוֹחֲשִׁים לַיְּלָדִים שֶׁיֵּצְאוּ וִיהַדְּקוּ בּוֹר חֶדֶר בָּרוּחַ
שׁוֹרְקִים לָנוּ פִּצְחוּ בִּנְגִינוֹת לְמָחוֹל
מַדְרֵגוֹת קָשׁוֹת שֶׁל אֶבֶן אָנוּ יוֹרְדִים אוֹתְךָ בַּיִת
יוֹרְדִים אָב וָאֵם יוֹרְדִים אוֹתְךָ חֶדֶר
יוֹרְדִים וְיוֹרְדִים
הוֹרִים מִתְהַלְּכִים בַּבַּיִת וְהֵם מְגָרְדִים
מְגָרְדִים זִכְרוֹנוֹת בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים מוּנֶפֶת יָדֵךְ צַלֶּקֶת
נוֹבֶלֶת יָדֵךְ יַלְדוּת אָנוּ מְהַדְּקִים קִירוֹת חֶדֶר בָּרוּחַ שָׁם נוֹשְׁמִים לֹא צָפוּף
הֵם קוֹרְאִים הַגְבִּיהוּ הַקִּירוֹת בִּבְדִידוּת הַחֶדֶר אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם וְשִׁירוּ נַגְּנוּ
הֵם שׁוֹלְחִים יָדָם לְמֶתֶג הַנְּעִילָה וּמְנִיפִים בְּיָדָם וְרַגְלֵיהֶם עֲמֻקּוֹת
הַגְבִּיהוּ הַקִּירוֹת בִּבְדִידוּת אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם הַמְשִׁיכוּ נַגְּנוּ לְמָחוֹל
מַדְרֵגוֹת קָשׁוֹת שֶׁל אֶבֶן אָנוּ יוֹרְדִים אוֹתְךָ בַּיִת
יוֹרְדִים אָב וָאֵם יוֹרְדִים אוֹתְךָ חֶדֶר
יוֹרְדִים וְיוֹרְדִים
הוֹרִים מִתְהַלְּכִים בַּבַּיִת מוּנֶפֶת יָדֵךְ צַלֶּקֶת
נוֹבֶלֶת יָדֵךְ יַלְדוּת וְהֵם מְגָרְדִים
הֵם שׁוֹרְקִים הַמְשִׁיכוּ יוֹתֵר לְהַכִּיר אֶת הַחֶדֶר הַחֶדֶר יָדִית חֲלוּלָה
הֵם שׁוֹרְקִים הַמְשִׁיכוּ יוֹתֵר לְזַהוֹת אֶת הַחֶדֶר וְאַחַר תֵּרְדוּ לְמַרְתֵּף בַּתַּחְתִּית
וּבוֹר חֶדֶר לָכֶם בַּמַּרְתֵּף שָׁם נוֹשְׁמִים לֹא צָפוּף
מַדְרֵגוֹת קָשׁוֹת שֶׁל אֶבֶן אָנוּ יוֹרְדִים אוֹתְךָ בַּיִת
יוֹרְדִים אֵם הַחֶדֶר יָדִית חֲלוּלָה
יוֹרְדִים אוֹתְךָ אָב וְחֶדֶר יוֹרְדִים וְיוֹרְדִים
הַחֶדֶר יָדִית חֲלוּלָה רַגְלָיו עֲמֻקּוֹת
הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ יַלְדוּת מִסְתַּגֶּרֶת הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ בִּמְדֻיָּק
הוֹרִים מִתְהַלְּכִים בַּבַּיִת מוּנֶפֶת יָדֵךְ צַלֶּקֶת
הֵם שׁוֹלְחִים בָּנוּ עוֹרְבֵיהֶם פּוֹרְסִים לָנוּ חֶדֶר בָּרוּחַ
מְגָרְדִים זִכְרוֹנוֹת וְחוֹלְמִים הַחֶדֶר יָדִית חֲלוּלָה
מוּנֶפֶת יָדֵךְ צַלֶּקֶת
נוֹבֶלֶת יָדֵךְ יַלְדוּת
יקיר יקירי, כיף לקרוא שוב את ההומאז" המקסים הזה.
עד כמה שאני זוכר את השיר נפל פה שיבושון לתיקון: בשורה האחרונה צריך להיות ילדוּת, לא?
אמיר כל הכבוד! ראשית, אתה פרסמת לראשונה את השיר בגיליון "בית" להליקון. שנית, איך שמת לב? באמת היתה טעות בשורה האחרונה, ותיקנתי. ושלישית, עיקר שכחתי, אני קורא בימים האחרונים את גיליון "פנטזיה", יוצא מן הכלל. התאהבתי בתומאס הפייטן.
תודה, יקירי. שמח שהתאהבת ב"תומס הפייטן" – אולי אביא אותו בהמשך לבלוג יחד עם כמה בננות מהחוברת.
כן! תביא אותו למטע הבנות. ממילא הוא מדיף ריח אביב רענן
יקיר, כמו ניצול שואה, מונפת היד עם מספר מוחתם בצלקת ילדות. כמה נורא. כמו אנדרטה לזכר הילדות. הירידה במדרגות עד למרתף הנפש- מזכיר לי, את התת מודע של יונג.
מכאן, מהנמוך הזה, רק אפשר להיבנות. לא?
(אולי כדאי להביא לכאן את "פוגת מוות" של פאול צלאן?)
כן תמי, מהתחתונים אפשר להגיע רק לעליונים. וגם שם אין מספיק נשימה. תודה על האיזכור ליונג, ובהקשר לשיר של צלאן – אוי, את יודעת כמה תרגומים יש לשיר? השיר משכר את הגרון בכל שפה
חזק!
אחד הטובים שלך
אחד השירים האהובים עלי, ויש בי התנגדות לקרוא את שלך.
יודעת שאין שירים קדושים אבל בשבילי כנראה שהוא כן.
יקירי, שיר עצום
תודה אורה. אין כמוך
טוב, יודית. זהו באמת שיר "קדוש". אבל נדמה לי שזהו סוד כוחו של מיתוס, כל מיתוס, המזמין עיבוד בידי מישהו אחר. כל עוד שומרים על כבודו, ואני מקווה שכך עשיתי, אין בכל רע. להפך, זה רק מחזק את קריאתו של המקור ומגביה אותו לקלאסיקה בפני עצמה. אריאל הירשפלד, אגב, כתב על השבוע במוסף הארץ, בהקשר למבחר שירי יהודה הלוי
אני אוהבת את צלאן, ובל זאת שלך-שלך, ויש בו כוח משלך.
תודה אסתי. את השיר, אגב, כתבתי בגיל מוקדם. נדמה לי שעדיין גרתי אז עם ההורים.. נו מה,
אכן חזק אחי. אקרא גם את צלאן.
תודה יעל. אני ממליץ על תרגום זנדבנק מתוך הקובץ סורג שפה
יקירי,למרות הפארודיה יש כאן רגעים מרגשים מאוד. פוגה פוגה פוגה/ במעגל תמיד נפוגה/ יום יום כך נפוגה / עד אין סועד ואין עוגה.
תודה מוטי